שמאלני אמתי (וכאלו לצערי הם חיה נדירה) מתייחס לפלסטינים כאל גורם בעל משמעות. ההתעסקות במידה רבה בפלסטינים, תוך התעלמות גמורה מדעתם היא בעייתית. אני מציע לשמאל לשאול את עצמו טוב טוב איך זה קרה ואחר כך אולי יהיה מה לדבר על פתרונות למצב - אגב, גם הערבים סובלים מבעיה דומה ולכן אין התקדמות.
הפתרון היחיד שלא מחייב התייחסות לפלסטינים כבני אדם הוא רצח עם טוטלי. מכיוון שלא נראה לי שזאת ההצעה של השמאל, המסקנה שלי היא שהשמאל פשוט מתחמק מהכרה במציאות. על מה בדיוק השמאל מבסס את ההערכות שלך פרט למשאלות לב במצב כזה? הדיבור על פשרה טריטואלית הוא עם מי שאתה מתייחס אליו כאל כלב.
ההתייחסות היא לפלסטינים כאל שקופים - במצב כזה, הוויתורים המוצעים לכאורה הם לעצמנו בעוד שמנסים לקבל מהפלסטינים משהו בלי לברר בכלל האם הדברים המוצעים מעניינים אותם בכלל. ההנחה שהם רוצים חיים כמו שלנו - זאת התנשאות שלכעצמה תבטיח תוצאה שונה מהרצוי. התייחסות ממשית לפלסטינים ולא לדמיון שלנו כלפיהם היא הצעד ההכרחי הראשון, בינתיים נראה שהשמאל מעדיף את ההיתקעות הנוכחית בדמיון.
השאלה היא פשוטה - מה הפלסטינים רוצים? מה המטרות שהם מנסים להשיג? מה הדרכים לשכנע אותם לרצות את מה שאנחנו מעוניינים בו? איכשהו השמאל מתייחס לכל השאלות הללו כזניחות ואין לו בעיה להניח לגביהן דבר והיפוכו מתוך טענה שזה לא משנה.
יש לציין שקל למדי לענות על השאלה ההללו לגבי היהודים הישראלים - כמה שפחות ערבים וכמה שיותר שטח. היחס בין חשיבות שני העקרונות קובע את מיקום האדם על הציר ימין-שמאל (באופן כללי ככל שהעיקרון הראשון חשוב יותר, האדם שמאלני יותר). כך שההתחמקות מההתייחסות על ידי טענה שאי אפשר לענות לגבינו על השאלות ההללו לא ממש רצינית.
ההתעלמות של השמאל מהפלסטינים מכיוון שהם כמו פלסטלינה ולכן אפשר לעשות אתם מה שרוצים. אין דרך מנומסת להגדיר זאת - זאת גזענות, אין חשיבות לשאלה האם רוצים לבעוט בכלב או ללטף אותו, עצם העובדה שרואים בהם כלבים היא הבעיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה