ההדתה כבסיס לעזיבה לברלין

רמת האתנו צנטריות לא השתנתה בעשרים השנה האחרונות. היא נשארה גבוהה לאורך (כמעט) כל הקשת הפוליטית. זה היה מגעיל ב-1999 בדיוק כמו שהיום זה מגעיל.
 

אני עדיין מחפש עדויות להדתה, בינתיים הפרהסיה הישראלית הופכת לחילונית יותר בעוד הספרה הפרטית הופכת לדתית יותר. אני מבין שהתהליך לא מוצא חן בעיניי לא מעט אנשים שמזועזעים מכך שהחילונים לכאורה לא אתאיסטים כמו שהם מדמיינים, אבל זה מה יש.

 

אין שום סימנים לעזיבה משמעותית של חילונים יהודים. נכון שמספר החילונים יורד אבל בעיקר מדובר בחילונים נוצרים (עולים מרוסיה) או מוסלמים (שיעורם יותר מכפול מגודלם באוכלוסיה) שעוזבים. 

 

לגבי אימוץ מרות הדת -  העניין סבוך בהרבה, בגדול השמאל עושה מאמצים ניכרים לאבד את עצמך לדעת ולא מצליח להביא שום אידאולוגיה בעלת משמעות מאז אינתיפאדת אל אקצה. התוצאה היא אכן בריחה למקומות אחרים ותגובת האתיאסטים היא בהתאם, כל מי שלא מסכים אתנו הוא פסיכי. התוצאה ארוכת הטווח של העניין תהיה הפוכה בדיוק - ולא בפעם הראשונה - עוד כמה שיבדקו מה גורם ההיסטריה ויחזרו בתשובה. חוסר היכולת להתייחס ברצינות לאחרים אף פעם לא מסייע.

 

לפני 20 שנה אפשר היה לנסוע ללוס אנגלס במקום לברלין, אין שינוי מוחלט ובאופן יחסי מדובר בפחות. לגבי הדרכונים הכפולים, אכן מדובר בתופעה (שנבלמה באדיבות הברקזיט) אבל בעיקר של היסטריה ולא של עזיבה בפועל. אגב, אחוז הדתיים והחרדים בעלי דרכונים כפולים גבוה במידה ניכרת מזה של החילונים.

 

אני תוהה כמה מהערבים (40%) או מהעולים לשעבר מרוסיה (25%) מאלו שעברו לברלין המתלוננים מכירים? גם אני לא מכיר אותם, אבל ההכללה ממי שאתה מכיר לכל הקבוצה היא, אם נאמר זאת בעדינות, מפוקפקת. יש לציין כי המספרים המוחלטים של היורדים תקועים מאז סוף שנות התשעים ובחמש השנים האחרונות המספר נטו (יורדים פחות חוזרים) מסתובב סביב האפס.
אגב, ההתעלמות מחלוקת הישראלים בברלין היא דוגמה מצוינת לאתנו צנטריות.

 

החילונים היהודים, הם מיעוט מהיורדים בברלין, רוב העולים לשעבר אינם יהודים, ההתמקדות דווקא בהם קצת לא מסתדרת עם טענת ההדרה שלהם. ההתעלמות מהערבים בוטה במיוחד בלי שום ספק, ניסיתי לעורר קצת עניין בנושא, התגובות שקיבלתי היו מביכות. הנתונים הם מהלמ"ס ומתייחסים לכל גרמניה, הנתונים בברלין ככל הנראה עוד יותר קיצוניים.

 

לטעון שהמצב מתדרדר זה קל ונותן רוח גבית להחלטה לעזוב, בפועל רוב התגובות מתחמקות. במה בדיוק מדינת ישראל דתית יותר מאשר לפני עשרים שנה? בכך שהדתיים לא מוכנים להסתתר? בזה שהחרדים לא תקועים בחור שאפשר להתעלם ממנו? עד היום אלו שתי העובדות היחידות שהוצגו. אם יש עוד, אני מוכן להקשיב.

 

תוכנית עידוד הדמוקרטיה הופרטה בעיקרה, חלק גדול להפתיע מההורים רוצה העמקה ביהדות אורתודוקסית. אני לא מרוצה, אבל מדובר בסממן של הפרטה, לא של הדתה. אגב, חלק דומה הלכו לקיצונות השנייה, התוכניות של הקרן החדשה פשוט זוכות לפחות יחסי ציבור.

 

אני מסכים שחלק מהציבור מקצין - יש בפירוש יותר דתיים (וחילונים) שזוממים להשתלט על המרחב הציבורי. הטענה שלי איננה לגבי השאיפות אלא לגבי התוצאות, עד היום התוצאה היא חילון (מתון), לא הדתה, גם אם הכוונה הייתה הפוכה.