יום שבת, 15 בספטמבר 2018

המגזר הנשכח

אחד האלמנטים מעוררי התדהמה ביותר בהתנהגות השמאל היא היחס המביש לערביי ישראל. למעשה יש התייחסות אליהם רק בשני מקרים – פשיעה ותמיכה פוליטית; כשבשני המקרים מדובר ביחס מביש כל כך שהיה עדיף להימנע מהתייחסות כלשהי.

כאשר הפשיעה היא כלפי יהודים, אזי נעשה מאמץ להכיל אותה תוך מתן תירוצים אינסופיים ומעליבים את מרבית הערבים. כאשר הפשיעה היא פנימית כלפי ערבים, מדובר בהתעלמות מוחלטת לרוב וכאשר נכפית התייחסות היחס הוא לערבים כאל סטטיסטים שאין להם שום יכולת ולכן אין שום טעם במדידה שלה. הפשיעה של ערבים לעולם לא נחשבת ללאומנית, לעולם לא נחשבת כמקור לצרות אחרות כמו חוסר התפתחות של היישובים ותמיד זוכה להתעלמות אם הדבר אפשרי. מפקדי משטרה, בכל הדרגות, יכולים להיחשב בעיני השמאל לגיבורים גם אם מצב הפשיעה אצל הערבים הוא קשה ופוגע מאוד במגזר הערבי.

נושא התמיכה הפוליטית היא מעליב אף יותר. בעוד השמאל לא מוכן לקבל כחלק ממנו את הנציגות הערבית ברמה הארצית או העירונית, הוא מסתמך עליה כאל מובנת מאליה. סירובה של הרשימה הערבית המשותפת לחתום על הסכם עודפים עם מר"צ שנתקל בתדהמה למרות הצהרות חוזרות ונשנות של אנשיה קודם לכן, הוא רק דוגמה. למעשה התוכנית האחרונה שהשמאל הציג להשגת התמיכה הערבית הייתה עוד בתקופת רבין, מאז אין ניסיון, מעבר למס שפתיים, לנסות ולגייס תומכים, מה שלא מונע מאנשיו לספור את הערבים כמונחים בכיס.

אחד האלמנטים המדגימים ביותר את ההתעלמות היסודית מהערבים הוא נושא ההדתה. מי שמנסה לאתר דיונים על רמת הדתיות הדרושה בבתי הספר הערביים יגלה שהן אינם קיימים בכלל. פוליטיקאים שמברברים את עצמם לדעת על כל ציטוט מהתנ"ך במערכת החינוך הציבורית היהודית מתייחסים בזעזוע עמוק לשאלות בנושא חדירת התנועה האיסלאמית למערכת החינוך הערבית. מתברר כי כספי עמותות ערביות הן קודש ואין לגעת בהן. צרחות על כפייה דתית אצל המוסלמים? למי אכפת!?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

גבולות מדומיינים: הטקטיקה המוזרה של מחיקת גבולות

ביקרתי בהודו בשנת 2015 לצורך עסקים, כחלק מדרישות הבקשה לאשרת עסקים הייתי צריך לציין את המדינות הגובלות בהודו. הופתעתי לגלות שצריך לכלול גם א...