"האם אין לך כל ביקורת על פעולות ממשלת ישראל?", שואלים אותי מדי פעם. בתור ישראלי יש לי הרבה; יש לנו הרגל לאומי להתלונן על הממשלה שלנו. עם זאת, אני לא רואה את הצורך להפיץ זאת בקרב אחרים בעולם שבו כל כך הרבה מהביקורת המופנית כלפי ישראל היא מעט יותר מאשר דברי שנאה במסווה של ביקורת.
עם הזמן, התנהגות עולמית זו הלכה והחמירה. בשנת 1999, סוהא ערפאת האשימה את ישראל בהרס בארות מים ברצועת עזה באמצעות הפצת אורניום, והעולם הגיב בהאשמתה באנטישמיות שמקורה ישירות במגפה השחורה. בימים אלה, ה-ICJ קיבל דו"ח שנכתב על ידי תומך של האשמותיה של סוהא כראיה מכרעת נגד ישראל, מה שהופך אותן למקובלות בזרם המרכזי. מדינות מערביות רבות מקבלות בהתלהבות הפגנות אנטישמיות גלויות המוסוות כהפגנות נגד ישראל, ואין להן כל התנגדות לדחוק את ישראל לבדוק גם האשמות אנטישמיות גלויות המופנות נגדה.
---
הערות נוספות:
- קיימים הבדלים בין המדינות המערביות; גרמניה, למשל, סובלנית הרבה פחות מאחרות.
- השינוי התרחש במערב. העולם הערבי היה אנטישמי במשך דורות והשתמש באנטישמיות נגד ישראל מאז הקמתה.
- הגזענות של אנשים בעלי ציפיות נמוכות בנוגע לעם הפלסטיני היא הבסיס השני הנפוץ לביקורת המופנית כלפי ישראל.
- למרות שקיימת עדיין ביקורת על ישראל המבוססת על מעשיה בפועל (או היעדרם), היא הולכת ונהיית נדירה ויש לה השפעה מועטה מאוד, במיוחד כאשר היא מגיעה ממקורות חיצוניים לאזור המזרח התיכון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה