הקריסה של משטר אסד מדגישה את חוסר הדאגה לסוגיות הומניטריות מצד הקהילה העולמית ומה שנקרא "ארגונים הומניטריים". הפשעים של המשטר נגד זרים, כולל עשרות אלפי פלסטינים, כמו גם נגד אזרחיו זכו לשתיקה רועמת. מלחמת אזרחים שגבתה חצי מיליון נפשות, השאירה מיליוני פליטים, והביאה לעינויים נרחבים, נתפסה כפחות חשובה מהזדמנות נוספת לביקורת על ישראל.
מצב זה מדגים אחת הבעיות החמורות ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני: יותר מדי אנשים ברחבי העולם רואים רק את הצד הישראלי כבני אדם אמיתיים. האמונה שפלסטינים הם פחות מבני אדם, במידה שבה ניתן להתעלם מהריגתם אלא אם כן יהודים מעורבים, היא נפוצה ומסבירה תגובות מחרידות. גרוע מכך, בעוד שאמונה זו נפוצה יותר בקרב תומכיהם, חלק מהארגונים, כמו אמנסטי אינטרנשיונל, מקדמים נקודת מבט זו ומשתמשים בה כדי לבקר את ישראל על "ההגמוניה היהודית" שלה לכאורה.
נקודות נוספות:
1. שתי קבוצות בישראל תומכות בהגמוניה יהודית: אחת בימין הקיצוני, שהיא קטנה (מוערכת בכמה מאות) ונתפסת כמחוץ למיינסטרים, ואחת בשמאל הקיצוני, שהיא גדולה יותר (מוערכת בכמה אלפים) ובעלת השפעה רבה יותר, בעיקר מכיוון שארגונים הומניטריים לכאורה רואים בהם "ישראלים טובים".
2. עתיד סוריה אינו ברור. מכיוון שאני ישראלי, אני יכול רק לקוות שהדברים יהיו טובים יותר מהעבר. לסורים יש סיבות מספיקות להתנגד להתערבות חיצונית.
3. גורלם של כ-300,000 הפלסטינים שחיו בסוריה לפני מלחמת האזרחים אינו מעניין ככל הנראה את הארגונים הפלסטיניים. הקהילה הבינלאומית פועלת באופן דומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה