כשהשנאה גוברת על ההיגיון: טענות השליטה הציונית בתקשורת

הטענה שציונים (לשעבר יהודים) שולטים בתקשורת הבינלאומית תמיד משעשעת אותי, במיוחד כשאני נתקל בה בפלטפורמות מרכזיות כמו לינקדאין.

בואו נבחן את הרעיון הזה לרגע. אם ציונים באמת שלטו בתקשורת, האם המהלך הראשון שלהם לא יהיה לדכא כל אזכור של פעילויות ישראל? עם זאת, המציאות שונה באופן בולט. ישראל מקבלת כמות לא פרופורציונלית של תשומת לב, בעיקר שלילית, מהתקשורת הבינלאומית. הסיקור שישראל מקבלת (שלילי כמעט באופן בלעדי) מאפיל על זה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וסודאן יחד, שם מתחוללות מלחמות אזרחים בקנה מידה גדול בהרבה.

אם זה מה שנראה עולם שנשלט לכאורה על ידי ציונים, אז מה יכלול עולם ללא שליטה כזו? האם חדשות בינלאומיות יורכבו אך ורק מתעמולה אנטי-ישראלית, ללא חדשות אחרות שייחשבו ראויות לסיקור? האבסורד ברור, ואלה המעלים טענות אלה יודעים זאת. אבל השנאה העיוורת שלהם גוברת על כל רצון לבדיקת מציאות.

נקודות נוספות:

1. הניסיונות להציג את ישראל כמדינה הגרועה ביותר בעולם מבוססים על תירוצים כה מגוחכים שאין טעם להפריך אף אחד מהם.

2. טקטיקה נפוצה נוספת היא הטענה שישראל היא מדינה מערבית ולכן יש לשפוט אותה על פי סטנדרטים מערביים. טענה זו גם חסרת בסיס; לדוגמה, פעולות צרפת בסאהל היו כה חמורות שהמדינות המושפעות גירשו אותה, אך הן זכו להתייחסות מעטה יחסית.

3. טענות רבות הן דתיות במהותן, גם כאשר הטוענים מנסים להציג אותן אחרת. המשמעות הגיאופוליטית העיקרית של ישראל כיום היא כארץ הקודש. הטענה שהיא מושכת תשומת לב ייחודית מסיבה אחרת היא הונאה עצמית.

4. הצגת הפלסטינים כבעלי חשיבות ייחודית כעם ללא מדינה עקב פעולות בינלאומיות היא גם מגוחכת, לאור מעמדם של הכורדים, שזכו להתייחסות מועטה מאוד גם במהלך הטבח ההמוני שחוו על ידי טורקיה במאה האחרונה.

5. במציאות, שני הצדדים רואים את התקשורת הבינלאומית כבעלת הטיה אנטי-ישראלית, אם כי הפלסטינים נוטים לראות הטיה זו כחיובית למען מטרתם, בעוד שישראלים רואים אותה כשלילית. המשמעות היא שאותם "פרו-פלסטינים" כביכול אינם עולים אפילו בקנה אחד עם תפיסת הפלסטינים עצמם את המרחב התקשורתי.

6. הטיה זו הובילה לירידה הולכת וגוברת באמינות התקשורת הבינלאומית בקרב ישראלים. כתוצאה מכך, אפילו דיווחים על מעשים רעים שישראל אכן מבצעת (כמו הריגת שיירה רפואית בדרום רצועת עזה לפני כמה שבועות) נתקלים בחוסר אמון פשוט משום שהם מדווחים על ידי גורמים הנתפסים כבעלי הטיה.

גזענות במסווה של פרו-פלסטיניות

אני מוצא את האנטישמיות מתועבת, אבל מה שמטריד אותי באמת במהלך הסכסוך האחרון בין חמאס לישראל הוא הגזענות המשתוללת שמפגינים קנאים עם ציפיות נמוכות מהפלסטינים.

איני יכול להתעלם מאפליה זו, במיוחד כשהיא מתחזה לדאגה לעם הפלסטיני. המציאות היא שאנשים אלה מוכנים להקריב חיי פלסטינים במרדף אחר סכסוך שיוביל בסופו של דבר לשפיכות דמים נוספת. נכונותם לבזבז חיי פלסטינים ככלים בלבד במסע הצלב האנטי-ישראלי שלהם לחלוטין אינה מקובלת עלי. לאנשים כאלה אין דאגה אמיתית לעם הפלסטיני; הם רואים בפלסטינים נחותים מטבעם, חייהם ורווחתם חסרי משמעות בעיניהם בתוכנית הגדולה של האג'נדה האנטי-ישראלית שלהם.

יתר על כן,"פרו-פלסטינים" אלה, שאינם מסוגלים להכיר בדאגה האמיתית לחיי פלסטינים הקיימת בחברה הישראלית, משליכים לעתים קרובות את התעלמותם חסרת הרחמים מרווחתם של הפלסטינים על הישראלים. לא מסוגלים לתפוס שישראלים עשויים לדאוג באמת לרווחתם של פלסטינים, אם כי לעתים קרובות מסיבות אנוכיות, לכן מאשימים את ישראל באותה אדישות ואכזריות שהם עצמם מגלמים.

חשוב להכיר בכך שישנם אנשים שבאמת אכפת להם מהעם הפלסטיני ואינם מצדיקים את פעולות חמאס. אנשים אלה מחפשים פתרון צודק ושוויוני לסכסוך, כזה המכבד את זכויותיהם וכבודם של ישראלים ופלסטינים כאחד. עם זאת, קולות אלה אינם רק נדירים אלא גם מודחקים ומושמצים באופן פעיל על ידי אלה המנציחים את הנרטיב הגזעני והמשפיל. למרבה האירוניה, קבוצה זו, שלעתים קרובות טוענת שהיא התומכת הנלהבת ביותר בפלסטינים, גורמת לנזק הרב ביותר, ומשתיקה למעשה את אלה המציעים דרך לשלום אמיתי ומתמשך.

למה מכתבי הסרבנים מכעיסים אותי?

כן, הם מכעיסים אותי ולא מהסיבה הצפויה. הבעיה איננה עם ההתנגדות למדיניות הממשלה או אפילו עם הדרישה לשינוי מטרות המלחמה (שזה, אם מורידים את כל המילים הגבוהות, בעצם הדרישה). אלא עם ההתנשאות הגובלת בגזענות שהם מסתמכים עליה. וכשאני מדבר על התנשאות, אני מדבר בראש ובראשונה באי המוכנות להכיר בקיומו של האויב כבן אנוש.

ההנחה המונחת בבסיס הדרישה לסיום המלחמה תמורת החטופים היא שזה אפשרי במחיר סביר ושהחלטה כזאת של ממשלת ישראל פשוט תגרום לזה לקרות. המציאות שונה מאוד - חמאס מאוד עקבי מאז תחילת המלחמה והוא דורש כניעה - ישראל תסוג, תתן לחמאס להתחמש ללא הפרעה, תשחרר את כל האסירים ותתחייב לא לעצור אף מחבל בעתיד, תתן לחמאס לחטוף חיילים בכל זמן שהוא מעוניין תוך מתן ערבויות בינלאומיות משתקות אם ישראל תסטה מההתחייבות לפי חוות דעתו הבלעדית של חמאס. עד היום אם חמאס הסכים למשהו אחר הוא היה זמני ותמורת מחיר גבוה, תוך הצהרה חד משמעית שאלו הדרישות לכל הסכם קבוע, כשבמקרה הטוב חמאס מוכן לפשרות בסגנון שהמחליטה הסופית תהיה קטר (באמת תודה). אמנם אני לא חושד בחותמים שהם תומכים בדרישות ההזויות הללו, אבל כשהתקשורת מדברת על אי קבלה של ההצעה של חמאס והיא מסתירה שזאת ההצעה שהיא מתכוונת אליה, החותמים פשוט לא מייחסים לעניין הזה חשיבות כלשהי ובכך מבטאים בוז גמור לאויב.

מימוש הדרישה להפסקת המלחמה באופן חד צדדית בתמורה לחטופים היא לכן אחת מהשתיים - דרישה ריקה שנועדה לנגח את הממשלה או מוכנות להתאבד תמורת רווח כוזב. אני חושד שהמכתבים נועדו למטרה הראשונה, העניין הבעייתי ביותר הוא שהם מעודדים את תקוות חמאס לאפשרות השנייה וחמאס אפילו לא טורח להסתיר זאת, דבר שזוכה להתעלמות בוטה של האופיזיציה ולא בפעם הראשונה.

מה מדמיינים אלו שדורשים שישראל תיכנע?

אני תוהה לעתים קרובות מה בדיוק מדמיינים לעצמם אלה הדורשים מישראל לעצור את ה"רצח העם" לכאורה כתוצאה המיידית. איזה תרחיש הם מאמינים שיתפתח ברגע שישראל תנקוט במה ששני הצדדים יפרשו ככניעתה?

כיצד העצמת ארגון טרור בעל מטרות רצחניות תתרום לשלום? יתר על כן, מהו הנתיב ההגיוני שבו קידום דיקטטורה אכזרית הרואה באזרחיה כבשר תותחים ישפר את חייהם?!

תשובתי פשוטה: לכל היותר, תומכים אלה לא באמת שקלו את ההשלכות. במקרה הגרוע, הם חותרים בסתר לרצח העם של יהודים כמטרה חדשה. אך ברוב המקרים, אני חושד שהם לא רואים בפלסטינים בני אדם שלמים באמת, ולכן מאמינים שלפעולותיהם ולשינוי הכוח הנובע מכך לא תהיה השפעה משמעותית, מכיוון שזה בלתי אפשרי מעצם ההגדרה.

מובן מאליו, עצירת המלחמה יכולה להיות רעיון מצוין. עם זאת, לעשות זאת על ידי הבטחת מלחמה גרועה עוד יותר, לימוד ישראלים שביצוע רצח עם מהיר הוא רעיון טוב, והעצמת דיקטטורה מיליטנטית ואכזרית היא כנראה הדרך הגרועה ביותר, אך כנראה הפופולרית ביותר.

נקודות נוספות:

1. הפתרון הפשוט ביותר מבחינה תיאורטית (אם כי קשה מאוד ליישום) הוא שינוי משטר על ידי תושבי עזה; הפוטנציאל לביצוע אינו ידוע לי.

2. אפשרות נוספת היא השמדת חמאס בכוח צבאי; לחץ חיצוני באופן אירוני דוחף את ישראל לכיוון זה, ומציג זאת כדרך היחידה לכפות הכרה פלסטינית בתבוסה.

3. חמאס משתמש ב"אידיוטים שימושיים" בתעמולה, ותורם משמעותית להמשך המלחמה מצדם.

4. למעט תוכנית טראמפ, אף גורם מחוץ לישראל לא מציע פתרון שאינו מבטיח את המשך כוחו של חמאס ובכך מקדם מלחמות עתידיות.

כמה יהודים מטומטמים לא הופכים את הטענה ללא אנטישמית

אם גם אתה מוצא את עצמך תוהה מדוע ישראלים מתייגים את ביקורתך על ישראל כאנטישמית, יש לי חדשות רעות עבורך. סביר להניח שזה לא מקרה של ישראלים המשתמשים באנטישמיות כנשק, כפי שאתה אולי רוצה להאמין. במקום זאת, זה מרמז שהביקורת שלך מסתמכת על פנטזיות אנטישמיות, בין אם במכוון ובין אם לא. וכן, ציטוט תמיכה מכמה יהודים תועים שתומכים ברצח העם של אחיהם היהודים, כפי שקורה לעתים קרובות, לא שולל את האנטישמיות. זה רק מדגיש את העובדה שיהודים אינם קבוצה מונוליטית של בני אדם עליונים, כפי שסטריאוטיפים אנטישמיים מתארים אותם לעתים קרובות. אכן, ישנם יהודים טיפשים (או גרוע מכך) בכל אוכלוסייה.

אין צורך לומר, אין מחסור ביהודים המבקרים את ישראל. למעשה, כפי שאומר הפתגם בעברית, "שני יהודים, שלוש דעות". ההחלטה להתמקד באופן סלקטיבי בדעותיהם של היהודים השמאלנים הקיצוניים ביותר אינה תוצאה של חוסר בנקודות מבט חלופיות. זוהי בחירה מכוונת, ניסיון ציני להשתמש בקולות קיצוניים אלה כעלה תאנה כדי להסוות את האופי האנטישמי הבסיסי של הביקורת.

העובדה שפנטזיות אנטישמיות מסוימות, כמו האשמת ישראל בביצוע רצח עם על בסיס הטענה האבסורדית שהיא מנעה את כל התקפי הלב הקטלניים בעזה, צברו תאוצה גלובלית, אינה מאלצת את הישראלים לקבל אותן כדבר מלבד אנטישמיות. גם אם זה מגביל את האפשרויות שלך לבקר את ישראל ומבטל את מה שאתה תופס כהאשמה החזקה ביותר נגד ישראל, נרמול האנטישמיות אינו תגובה תקפה. תלונות על הגבלת דרכי הביקורת אינן מצדיקות את קבלת הרטוריקה האנטישמית.

---

נקודות נוספות:

1. הגנה נפוצה נוספת היא לטעון שהביקורת היא רק פרו-פלסטינית ולא אנטישמית. עם זאת, במקרים רבים, עמדה "פרו-פלסטינית" זו מסווה השקפה משפילה באופן עמוק על הפלסטינים עצמם. אנשים אלה מתארים לעתים קרובות את הפלסטינים כטיפשים מטבעם, כמי שלא מסוגלים לשאת באחריות, וכמי שאינם מסוגלים לשלטון עצמי, ובמהותה רואה בהם תת-אנושיים.

2. הטענה לתמיכה יהודית רחבה משמשת לעתים קרובות כדי להכשיר השקפות אלה, אך טקטיקה זו מסתמכת על הצגה סלקטיבית של קבוצה קטנה וחוזרת של אנשים (כולל אלה שזהותם היהודית מוטלת בספק). מניפולציה זו מרמזת על ניסיון מכוון ליצור אשליה של הסכמה נרחבת.

3. זהו סטנדרט כפול לבודד את ישראל בגין בשימוש באנטישמיות כנשק. קבוצות אחרות המתמודדות עם אפליה לעתים רחוקות, אם בכלל, סובלת מטענות דומות של מבקריהן. התמקדות סלקטיבית זו בישראל מרמזת על ניסיון מכוון להשתיק ביקורת במסווה של הגנה על חופש הביטוי.

מחאות נגד חמאס לא מטרידות את העולם

השתיקה מצד מי שמכנים את עצמם פרו-פלסטינים בנוגע למחאות המשמעותיות נגד חמאס ברצועת עזה צפויה לחלוטין. קבוצה זו הפגינה באופן עקבי אדישות לנושאי זכויות האדם של פלסטינים שלא ניתן לנצלם כדי להאשים את ישראל. האדישות שלהם מתרחבת גם לטבח ההמוני של פלסטינים על ידי משטר אסד, למדיניות האפרטהייד נגדם בלבנון, ולדיכוי האלים של הפגנות קודמות ותופעות דומות רבות על ידי חמאס.

דאגה אמיתית לזכויות האדם של פלסטינים במערב היא נדירה. במקרה הטוב, זכויות אלה זוכות להתעלמות על ידי הציבור, ובמקרה הרע, הן מנוצלות למטרות אג'נדה אחרות. כאשר פרו-פלסטינים אמיתיים מנסים למחות, הם נזקקים לעיתים קרובות להגנת משטרה מפני בעלי בריתם לכאורה.

המחאות האחרונות בתוך רצועת עזה, שמטרתן לעצור את המלחמה באמצעות פעולה פלסטינית, מאתגרות ישירות את הנרטיב הרווח של מי שמכונים פרו-פלסטינים. נרטיב זה דורש בדרך כלל את כניעתה של ישראל ובאופן מרומז מתיר חטיפה, אונס קבוצתי ורצח של אזרחיה תחת מסווה של תמיכה בזכויות האדם של פלסטינים. ההתעלמות המוחלטת מיכולתם של פלסטינים לעצור את מה שמכונה באופן שקרי רצח עם נגדם חושפת חשיבה גזענית ודעות קדומות עם ציפיות נמוכות. היא מתייחסת לפלסטינים כנחותים שסוכנותם ופעולותיהם נחשבות חסרות משמעות.

נקודות נוספות:

1. נראה כי רבים מאלה שטוענים באופן שקרי שהם תומכים בפלסטינים דווקא מעדיפים את המשך הסכסוך, ונראים מרוצים מאובדן מוחלט של חיי פלסטינים.

2. באופן אירוני, גישה זו פחות נפוצה בישראל. כמדינה שכנה המושפעת ישירות משלטונו הדיקטטורי של חמאס, אף על פי שהיקף האופוזיציה הפנימית בתוך עזה עשוי להיות לא ידוע לרוב הישראלים, תמיכה אמיתית בדיקטטורה פלסטינית נדירה בישראל.

3. מצב זכויות האדם של הרשות הפלסטינית, אף על פי שהוא טוב במעט מזה של חמאס, נותר בעייתי. מציאות זו, עם זאת, אינה מרתיעה מדינות מערביות רבות מלתמוך ברשות הפלסטינית, לעיתים קרובות תחת מסווה של מחויבות לכאורה לזכויות האדם.

4. באופן לא מפתיע, הפסקת האש האחרונה לא נוצלה על ידי אותם מי שמכנים את עצמם פרו-פלסטינים כדי להדגיש את ההוצאות להורג הנרחבות של חמאס של יריבים פוליטיים (אמיתיים או מדומיינים), עיתונאים שלא היו מסונכרנים באופן מלא עם האידיאולוגיה שלהם, עובדים סוציאליים שסייעו למתנגדי חמאס לקבל אספקה, ואפילו ילדים שלכאורה לקחו מזון עבור משפחותיהם מסיוע ההומניטרי.

5. פעולות ישראליות אכן יוצרות מספר פגיעות אמיתיות בזכויות האדם של פלסטינים. באופן אירוני, אירועים אלה נוטים להיות לא פופולריים בסדר היום של רבים שטוענים שהם פרו-פלסטינים, מכיוון שהתייחסות אליהם דורשת מחויבות למידע שניתן לאימות, דבר שלעיתים קרובות הם נמנעים ממנו.