השתיקה מצד מי שמכנים את עצמם פרו-פלסטינים בנוגע למחאות המשמעותיות נגד חמאס ברצועת עזה צפויה לחלוטין. קבוצה זו הפגינה באופן עקבי אדישות לנושאי זכויות האדם של פלסטינים שלא ניתן לנצלם כדי להאשים את ישראל. האדישות שלהם מתרחבת גם לטבח ההמוני של פלסטינים על ידי משטר אסד, למדיניות האפרטהייד נגדם בלבנון, ולדיכוי האלים של הפגנות קודמות ותופעות דומות רבות על ידי חמאס.
דאגה אמיתית לזכויות האדם של פלסטינים במערב היא נדירה. במקרה הטוב, זכויות אלה זוכות להתעלמות על ידי הציבור, ובמקרה הרע, הן מנוצלות למטרות אג'נדה אחרות. כאשר פרו-פלסטינים אמיתיים מנסים למחות, הם נזקקים לעיתים קרובות להגנת משטרה מפני בעלי בריתם לכאורה.
המחאות האחרונות בתוך רצועת עזה, שמטרתן לעצור את המלחמה באמצעות פעולה פלסטינית, מאתגרות ישירות את הנרטיב הרווח של מי שמכונים פרו-פלסטינים. נרטיב זה דורש בדרך כלל את כניעתה של ישראל ובאופן מרומז מתיר חטיפה, אונס קבוצתי ורצח של אזרחיה תחת מסווה של תמיכה בזכויות האדם של פלסטינים. ההתעלמות המוחלטת מיכולתם של פלסטינים לעצור את מה שמכונה באופן שקרי רצח עם נגדם חושפת חשיבה גזענית ודעות קדומות עם ציפיות נמוכות. היא מתייחסת לפלסטינים כנחותים שסוכנותם ופעולותיהם נחשבות חסרות משמעות.
נקודות נוספות:
1. נראה כי רבים מאלה שטוענים באופן שקרי שהם תומכים בפלסטינים דווקא מעדיפים את המשך הסכסוך, ונראים מרוצים מאובדן מוחלט של חיי פלסטינים.
2. באופן אירוני, גישה זו פחות נפוצה בישראל. כמדינה שכנה המושפעת ישירות משלטונו הדיקטטורי של חמאס, אף על פי שהיקף האופוזיציה הפנימית בתוך עזה עשוי להיות לא ידוע לרוב הישראלים, תמיכה אמיתית בדיקטטורה פלסטינית נדירה בישראל.
3. מצב זכויות האדם של הרשות הפלסטינית, אף על פי שהוא טוב במעט מזה של חמאס, נותר בעייתי. מציאות זו, עם זאת, אינה מרתיעה מדינות מערביות רבות מלתמוך ברשות הפלסטינית, לעיתים קרובות תחת מסווה של מחויבות לכאורה לזכויות האדם.
4. באופן לא מפתיע, הפסקת האש האחרונה לא נוצלה על ידי אותם מי שמכנים את עצמם פרו-פלסטינים כדי להדגיש את ההוצאות להורג הנרחבות של חמאס של יריבים פוליטיים (אמיתיים או מדומיינים), עיתונאים שלא היו מסונכרנים באופן מלא עם האידיאולוגיה שלהם, עובדים סוציאליים שסייעו למתנגדי חמאס לקבל אספקה, ואפילו ילדים שלכאורה לקחו מזון עבור משפחותיהם מסיוע ההומניטרי.
5. פעולות ישראליות אכן יוצרות מספר פגיעות אמיתיות בזכויות האדם של פלסטינים. באופן אירוני, אירועים אלה נוטים להיות לא פופולריים בסדר היום של רבים שטוענים שהם פרו-פלסטינים, מכיוון שהתייחסות אליהם דורשת מחויבות למידע שניתן לאימות, דבר שלעיתים קרובות הם נמנעים ממנו.
