יום ראשון, 22 בפברואר 2026

בין ביקורת לגיטימית לדימוניזציה

אשמח לצלול לביקורת לגיטימית על ישראל: החלטות מדיניות, הרחבת התנחלויות או צעדים ביטחוניים שניתן היה לנהל טוב יותר. כל זאת מבלי לגעת באנטישמיות או בגזענות. לצערי, זה קל יותר לומר מאשר לבצע.


מרבית ה"ביקורת" כביכול נשלטת על ידי מוטיבים אנטישמיים כמו עלילות דם, תאוריות קונספירציה או הצגת ישראל כנבל עולמי. רעיונות אלו הפכו למיינסטרים בהפגנות, ברשתות החברתיות ובאקדמיה, והם מתדלקים דמוניזציה חסרת בסיס.


קיימת גם גזענות סמויה כלפי הפלסטינים מצד אותו קהל. גזענים הרואים בהם "נחותים" שאינם כשירים לשלטון עצמי, ולכן פעולותיה של ישראל ממוסגרות כ"התמודדות עם פרימיטיביים". גישה זו שוללת מהפלסטינים את הסוכנות ומציירת אותם כקורבנות נצחיים הזקוקים למושיעים – גישה מתנשאת ומחפיצה.


ביקורת אמיתית המתמקדת בפגמים שניתן לתקן, מבלי לשנוא ישראלים או להצדיק אלימות, היא אפשרית אך לא פופולרית. רבים מתייחסים לדיון כאל משחק ברשתות החברתיות לצבירת נקודות של "איתות מוסרי", בהנחה שכוונות טובות חשובות יותר מתוצאות בשטח, שלעיתים קרובות סותרות את טענותיהם. למורכבות אין "לייקים", והיא הופכת אותך ל"בוגד".


הסכסוך, לרוע המזל, קשה לפתרון. איני טוען שיש לי תשובה. אך דבר אחד ברור: התייחסות לשני הצדדים כאל תת-אנושיים, שהיא הגישה העולמית הנפוצה ביותר, גורמת רק נזק ולא להתקדמות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

העובדות שנשארות מחוץ לנרטיב

נקודות ש״המבקרים״ של ישראל נוטים להתעלם מהן: 1. המבקרים מתעלמים מכך שההנהגה הפלסטינית דחתה שוב ושוב הצעות שלום, מוועדת פיל ב-1937 ועד הצעת א...