מדוע ישראל מושכת כל כך הרבה ביקורת מזויפת? איני בטוח לחלוטין לגבי הסיבות האמיתיות, אך זה לא בגלל מחסור בעילות תקפות לביקורת. כמו כל מדינה, לישראל יש מדיניות ופעולות הראויות לבחינה לגיטימית, כמו הרחבת התנחלויות ביהודה ושומרון או מבצעים צבאיים המעוררים דיונים על זכויות אדם. ביקורת כנה כזו צריכה להתקבל בברכה ולהידון בפתיחות.
הבעיה האמיתית היא שלעיתים קרובות מתעלמים מהביקורות הבונה הללו. מה שאנו מקבלים במקום זאת הוא מבול של דעות קדומות המתחפשות לניתוח, עם קומץ בלבד של תובנות מעמיקות. ואז מגיעה התלונה שהישראלים פוסלים הכל. סליחה, אבל כשרוב המכריע של מה שמכונה ביקורת הוא רעש חסר בסיס, לאנשים נגמרת הסבלנות לחפור כדי למצוא את היהלומים הבודדים בתוך הלכלוך.
בעיה נוספת היא ששיפוט מוסרי דורש טרמינולוגיה עקבית בכל המקרים. מוסר חלקי אינו מוסר כלל; הוא פוליטיקה. טיעון רציונלי אינו יכול לתפקד כאשר השפה מתעקמת כדי להתאים להטיות מוקדמות.
כשכל פעולה של יהודים נגד פלסטינים, אפילו צעדי הגנה, ממותגת כ"טיהור אתני" או "רצח עם", בעוד שקריאה גלויה לגרש 8 מיליון יהודים לים (או קריאות "מהנהר ועד הים") נדחית כרטוריקה תמימה או מחאה לגיטימית – שום צופה רציונלי לא יכול לפרש את הסטנדרט הכפול הזועק הזה כדבר אחר מלבד שינאה.
הדילוג המחשבתי הזה חושף לא מוסר עקרוני, אלא דעה קדומה גולמית המתחפשת למוסר. עקביות אמיתית הייתה מגנה אלימות ועקירה של אזרחים משני הצדדים באופן שווה, ללא זעם סלקטיבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה