יום רביעי, 6 באוגוסט 2014

חוסר הסובלנות של השמאל

מדינת ישראל צריכה שמאל, הבעיה היא שהחלק הפעיל ביותר של השמאל בחר במודע להתנתק מהמציאות. התופעה הזאת, שבימין צריך להרחיק עד לנוער הגבעות בשביל למצוא כמותה, הפכה לנפוצה להפתיע בכלי התקשורת כל עוד היא בצד השמאלי של המפה.
 
אני מודה שהתופעה הזאת, שכוללת כבונוס התעלמות מהפלסטינים, מטרידה אותי מאוד. המלחמה הנוכחית הציפה את הנושא בצורה בוטה יותר כשרוב המתנגדים למלחמה סבורים ששליחת אבו מאזן לחדר כושר היא הפתרון החלופי.
 
הבעיה הממשית היא שמדובר בנבואה המגשימה את עצמה, אם השמאלנים ישכנעו את עצמם שהקרב אבוד, הרי הוא יהיה אבוד. מדינה ללא דעות שונות איננה דמוקרטיה, היא דיקטטורה והרושם המדאיג הוא שיותר ויותר שמאלנים חושבים שזה המצב הרצוי. אי אפשר לקיים דמוקרטיה ללא ריבוי דעות, ההפך הוא אפשרי. היו כמובן כמה וכמה דיקטטורות, אוליגרכיות וכדומה שנהנו מתמיכה המונית, אבל שלטון העם כשכולו מסכים אני לא מכיר, אבל אשמח לשמוע על דוגמה כזאת.
 
הגישה הנאצית רצחה אנשים שלא הסכימו אתה ולכן אי אפשר להכיל אותה. בניגוד לגישה הנאצית שהיא פחות או יותר יחידה (היטלר רצח את כל מי שרצח מהשורה), כשמדובר על סוציאליזם ואפילו קומוניזם, מדובר על מגוון משמעותי הרבה יותר. אין ספק שכמה מהן, למשל זאת של סטלין, לא היו טובות יותר.

אני לא מזלזל באנשים שחושבים אחרת, ואפילו לא באלו שבוחרים לטמון את ראשם בחול. מישהו רואה בשמאל אנשים שמוכנים לשנות אידאות שלהם?

לגבי הקישור של חוסר הסובלנות לדת - מי שקורא הארץ מבין שהדת לא נעלמה. קשה מאוד למצוא אנשים בעלי עמדה מוגדרת שלא הופכים את העניין לדת בשלב כלשהו ולכן צורת ההסתכלות צריכה להיות הפוכה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מי שחשוב שהשפה היא הכל פשוט טועה

לאחר 20 שנות פעילות עם לינקדאין, נחסמתי לתמיד בסוף השבוע שעבר בגלל חוסר הבנה. הערה שנועדה להיות סרקסטית תוך הצגת ה״הצלחה״ של חמאס בגיוס העול...