הטיעונים נגד הגעת בנט לעצרת למען הלהט"ב בעקבות הרצח במצעד הגאווה נשמעים הגיוניים עד שנזכרים בשניים מהנואמים שאיכשהו לא היוו בעיה:
- דב חנין - חבר בסיעה עם תומכי טיפולי המרה
- זהבה גלאון - התגובה ההולמת לרצח לדעתה היא לרוץ ולהתחנף להומופוב מוצהר
מי שמזמין את השניים הללו ואחר מתלונן שרצונו של בנט להגיע מהווה חוסר רגישות בעיקר מגחיך את עצמו.
אני ציפיתי מהמתנגדים להגעה לשמוע על הסיבוב של זהבה גלאון שרצה תוך פחות מ-48 שעות לנשק להומופוב מוצהר את היד, אבל איכשהו לא שמעתי. להזכירם מר"צ לא התייחסו לעניין וכשנכפה עליהם להתייחס בכנסת לעניין טענו שהם נעלים מכדי להתייחס לכך.
במקום זאת קיבלנו תיאור אירוני של הופעתו
הצפויה של בנט כמס שפתיים. אם דב חנין ו/או זהבה גלאון היו זוכים להתנגדות היה אפשר להתווכח
על התירוצים לאי הזמנת בנט, במצב הנוכחי הם פשוט נלעגים. בנט לא היה רצוי
מכיוון שהוא ימני, לא כי חברי סיעתו הומופובים, לא בשל אי פעילותו כלפי
הקהילה ולא משום סיבה אחרת - זאת האמת הבוטה.
הלכה למעשה קיבלנו התייחסות גזענית לערבים במסווה של קריאה לשוויון זכויות.
התנועה האיסלאמית שנציגיה בכנסת תומכים בטיפולי המרה - אאוט, הבית היהודי
המתון שמתנגד - אין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה