אם הבעיה עם הפלסטינים הייתה מסתמכת בכמה הימין רוצה איום בטחוני, מצבנו
היה הרבה יותר טוב. בצורה מאכזבת למדי, האיום הביטחוני תלוי לא רק בנו.
מה
השמאל מציע לעשות? לקבל 3 מיליון פלסטינים ולהעיף 5 מיליון יהודים ממקומם
במטרה להשיג "שלום" - זאת הדרישה הפלסטינית שהם לא מוכנים לסגת ממנה - או
לגרש 2 מיליון פלסטינים?
אבו מאזן מצהיר
השכם והערב על מחויבותו לזכות השיבה ונמלט מלהשיב לאולמרט בשל העובדה הזאת.
הוא טען שהוא ימות לפני שהיא תתבצע, זה סביר אפילו לפי התחזית של חומאני. אבו מאזן הוא במקור
מצפת. הוא טרח לגייס את בנו ואת נכדו לשבועה מול המצלמות, כפה על הנציגים
הפלסטינים ביוזמת ז'נבה להתחמק מחתימה בשל הסיבה הזאת וסירב לקבל 20 אלף
פלסטינים מהרצח בירמוכ בטענה שהגעתם לאיו"ש היא ויתור על זכות השיבה.
לתאוריה שהוא מוכן לסגת מזכות השיבה אין בדל של הוכחה.
יש מי שטוען שאם ישראל תעשה X אז בטוח שיתרחש Y, קרי הפלסטינים בכלל לא רלוונטיים - מה המטרות של הפלסטינים? על מה הם יהיו מוכנים להתפשר? מה ההשפעה של רצח העם בסוריה? אם לנקוב בכמה שאלות אקראיות למרבה הנוחות מטאטאות הצידה, מדובר בסירוב לעשות את השינוי ולהתעקש שלא להתייחס אליהם ברצינות.
לא למותר לציין כי הפלסטינים
מצליחים להאשים את ישראל בשל חוסר הערכה מינימלית כלפיהם - העולם המערבי מתייחס לפלסטינים כאל כלבים ואלינו
כבני אדם ואינך מאשים כלב בכך שהוא נושך אדם. קשה לי למצוא פתרון לבעיה
הזאת, אבל ברור לי שצריך להתחיל אצלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה