הנוסטלגיה לדמוקרטיה המושלמת בעבר

הנוסטלגיה לדמוקרטיה המושלמת לכאורה בעבר של ישראל מעוררת תמיהה אצל כל מי שמכיר את ההיסטוריה ואת הממשל הצבאי על ערביי ישראל, כולל מה שנשאר לאחר מלחמת ששת הימים

 

למרות ביטול הממשל הצבאי בעקבות הודעת אשכול, לא בוטלו מיד כל ההגבלות של הממשל הצבאי, וחלקן הועברו לסמכות משטרת ישראל ובוטלו בהדרגה רק במהלך השנים הבאות. כך למשל, צו שביטל את מרבית ההגבלות על התנועה של ערביי ישראל וניתן ב־22 בספטמבר 1967 עדיין כלל הגבלות שאסרו עליהם להתקרב לכור הגרעיני בדימונה ולגבול עם ירדן בערבה, וכן להיכנס לחצי-האי סיני (שהיה נתון אז לשלטון ישראל).

 

אין לי שום בעיה להודות שבכך שמצבה של הדמוקרטיה הישראלית מחורבן וקשה להגיד שמצבה החמור עוד יותר של הדמוקרטיה במקומות אחרים מעודד אותי בצורה כלשהי. מה שמרגיז אותי זאת הנוסטלגיה המגוחכת לעבר, מצבה של הדמוקרטיה הישראלית השתפר משמעותית בעשור האחרון, אני לא שכחתי את העובדה שיכולתי לדעת מי מפגין בכיכר רבין על ידי ספירת ניידות השידור.