בחצי השנה האחרונה הריץ רה"מ בראש ובראשונה מועמד אחד לכנסת - את גדעון סער. באופן תמוה בעליל הטענה היחידה שלו כלפי סער היא חוסר לויאליות, טענה בעל תפוגה ברורה שתאפשר לו להכריז על תמיכתו מאוחר יותר. בעוד דבר לא מובטח - הנטייה לריב עם מספר שתיים ידועה - אין מנוס מהמסקנה כי נתניהו בחר בסער כיורשו. נתניהו מגביל את יכולתם של היורשים הפוטנציאליים האחרים לתקוף את סער לתחום צר במיוחד, הופך את סער לחביב התקשורת וממצב אותו כגורם שאחרים דנים בשילוב זרועות אתו. קל לדמיין מה הייתה התוצאה אילו הכריז נתניהו פומבית על סער כיורשו בראשות הליכוד - ההיפך הגמור.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
הטיעון הריק מאחורי מיתוס השליטה הישראלית - חלק ג׳
נקודות נוספות: 1. הבעיה העמוקה יותר היא שהמסגרת הרעיונית מתייחסת לעצם ההשוואה כאל איום ברגע שהיא מסבכת את הנרטיב המועדף. ישראל משמשת כנקודת ...
-
אני מודה שלרוב אני לא ממש מתרשם מהטמטום הכללי של עיתונאי השמאל הקיצוני במדינה. מאז תחילת המלחמה אני משתדל לזכור שהטמבלים הללו הם לא ממש הדוג...
-
הנתונים על האוכלוסייה ברצועת עזה אינם מהימנים כבר שנים, עוד מתקופת הרשות הפלסטינית בשנות ה-90, כשגם ב-1996 המספרים לא היו יציבים. המלחמה מקש...
-
אני רחוק מאוד מלהסכים עם מרדכי דוד, אני ממש לא סבור שחסימת אנשים מטעמים פוליטיים, בוודאי כשיטה, היא רעיון טוב. למרבה הצער, אני מוצא מעט מאוד...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה