בחצי השנה האחרונה הריץ רה"מ בראש ובראשונה מועמד אחד לכנסת - את גדעון סער. באופן תמוה בעליל הטענה היחידה שלו כלפי סער היא חוסר לויאליות, טענה בעל תפוגה ברורה שתאפשר לו להכריז על תמיכתו מאוחר יותר. בעוד דבר לא מובטח - הנטייה לריב עם מספר שתיים ידועה - אין מנוס מהמסקנה כי נתניהו בחר בסער כיורשו. נתניהו מגביל את יכולתם של היורשים הפוטנציאליים האחרים לתקוף את סער לתחום צר במיוחד, הופך את סער לחביב התקשורת וממצב אותו כגורם שאחרים דנים בשילוב זרועות אתו. קל לדמיין מה הייתה התוצאה אילו הכריז נתניהו פומבית על סער כיורשו בראשות הליכוד - ההיפך הגמור.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אתה לא צריך להיות אנטישמי בשביל להפיץ אנטישמיות
כשאני מתכתב עם אנשים בחו"ל הם המומים מההאשמה באנטישמיות וטוענים שאינם אנטישמיים. אני רוצה להתמקד באלו שבאמת לא שונאים יהודים. למרבה הצע...
-
אני מודה שלרוב אני לא ממש מתרשם מהטמטום הכללי של עיתונאי השמאל הקיצוני במדינה. מאז תחילת המלחמה אני משתדל לזכור שהטמבלים הללו הם לא ממש הדוג...
-
אני רחוק מאוד מלהסכים עם מרדכי דוד, אני ממש לא סבור שחסימת אנשים מטעמים פוליטיים, בוודאי כשיטה, היא רעיון טוב. למרבה הצער, אני מוצא מעט מאוד...
-
התנהגותה של הפרקליטות מזכירה את הסיפור הידוע על הליצן שצובט את המלך, המלך טוען שזה הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לבצע ואילו הליצן טוען שהוא צרי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה