הגישה המובילה את טקס הזיכרון האלטרנטיבי היא זו שלפיה לא צריך לדרוש מהפלסטינים שום דבר, שבה אנחנו מתייחסים אליהם בהתנשאות כל כך עמוקה שבה מארגנים טקס משותף לכאורה באופן פלאי אבל הוא נערך רק בצד אחד בלבד. על הדרישה הבסיסית ביותר, זו שלכאורה הטקס מנסה להוביל שהיא הדדיות, הוא מוותר בצורה בוטה ביותר - הטקס נערך בתאריך של צד אחד בשטח של צד אחד.
לפיכך, הטקס מהווה זלזול עמוק ויסודי בפלסטינים שאין להם שום חשיבות שהיא אלא מתפקדים כסטטיסיים בשביל שהיהודים ירגישו יותר טוב עם עצמם - לא פחות ולא יותר. אפשר לראות זאת על ידי כך ששמים לב כי השאלה איך הפלסטינים רואים את האירוע כמעט ואינה נשאלת. כשטורחים לראיין את המשתתפים הפלסטינים בתקשורת הם מודעים ליחס אליהם אבל מוכנים להשתתף בשביל לגרום לבלאגן אצל היהודים, אבל עובדה זו לא ממש זוכה להתייחסות.
הסיפור כולו הוא נרקיזים שקשה להתעלם ממנה - המארגנים סבורים שהטקס יביא לשיפור המצב מכיוון שהחליטו שזה שיפור והם מקדימים את זמנם מסיבה זו. מה הפלסטינים חושבים? זה לא חשוב בכלל.
זו התגובה אשר מבטאת את הרגשתו של רוב העם היהודי בישראל לגבי ה"טקס" הזה לדעתי.
השבמחקהגזענות של ציפיות נמוכות כליפ הערבים.
השבמחק