הטור של עמית סגל הזכיר לי את אחת הבעיות המרכזיות במחאה הנוכחית. נניח שהולכים על הנרטיב שהשינויים במערכת המשפט הם קדימון לכך שהדתיים ישתלטו על המדינה ושהדבר נובע מכך שהם רוב.
מהי האסטרטגיה הנכונה במקרה הזה? עד כמה שזה נשמע מדהים השאלה הזאת לא נשאלת בכלל. זה לא מקרי כמובן, אלא ממשיך קו בו השמאל בטוח שהדרך הטובה ביותר לשנות את החרדים היא השמצות על גבול האנטישמיות, שהדרך הטובה ביותר להתחבר לערבים היא להעליב אותם וכיוצא באלו.
אחרי הכל, מי שבאמת מאמין בתאוריה הזאת היה אמור לנסות ולדבר עם החרדים ולנסות לשמוט את הקרקע מתחת לשינויים, אבל במקום זאת הם מוכרזים כאויב העיקרי.
בתור מי שלא בדיוק נלהב מהשינויים המוצעים, אני מוצא את עצמי יותר ויותר נדרש לתזכורת עצמית שאין להידרש לתיאוריות קונספירציה כשהנחה של טמטום היא מספיקה. אני מתקשה לדמיין מצב שיועיל יותר לדורשי השינויים במערכת המשפט מאשר התנהגות השמאל הנוכחית, בדגש על הניסיונות הפתטיים להציג את המחאה כלא קשורה לשמאל. למעשה, אפילו במקרה של התקפלות הממשלה, השמאל יוכל במקרה הטוב לקנות שנים בודדות עד שיקבל פגיעה חמורה בהרבה בכוחו.
אני מוצא את המצב הזה עצוב במיוחד מכיוון שהחלטת האסטרטגיה הזאת לא רק שלא נדונה פומבית אלא שרוב ציבור השמאל אפילו לא מודע לה. רובם המוחלט של המפגינים בטוחים באמת ובתמים שהם מגנים על הדמוקרטיה כמו שמספרים להם, האם ההפגנות באמת מסייעות לכך? אסור לשאול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה