לטעות זה אנושי, למחול זה אלוהי. רק אלוהים יכול לסלוח למחבלים, האחריות שלנו היא לקבוע את הפגישה.
שני המשפטים הקצרים האלה מתארים באופן מדויק את הרגש בישראל. לעומת זאת, מספר אבסורדי של אנשים - כולל כמה מהמנהיגים המשפיעים ביותר בעולם - מאמינים שלישראל יש כוח אלוהי. כתוצאה מכך, על הישראלים לא רק לסלוח למחבלים ולהימנע מלעזור להם להתחמק מחרון אפו של אלוהים, אלא גם לסייע להם להתכונן לפעולות הבאות שלהם.
אני מודע לכך שאותם אנשים משתמשים בתירוצים שונים, כמו סיפורים על כך שהעם הפלסטיני סובל מחוסר זכויות והצעת תקווה לשלום. אילו הייתי אי פעם נתקל ברמזים כלשהם לגבי האופן שבו הפלסטינים מפרשים את התירוצים האלה, הייתי לוקח אותם ברצינות. בפועל, המעשים שלהם תומכים בדיקטטורה, שמוצדקת בעיני נתיניה על ידי האפשרות שישראל תושמד אם בעלות בריתה יעזבו אותה. מכיוון שהמציאות סותרת לחלוטין את הנרטיב העולמי, התגובה הפלסטינית פשוט נזרקת לפח האשפה.
מכיוון שהרבה ישראלים מעלים את השאלה הזו, חשוב לסמן אותם כבעלי כוונות גזעניות, פשיסטיות ורעות תוך התעלמות מהשאלה האם פעולות גלובליות מקדמות את המטרות המוצהרות שלהן. הישראלים הבודדים עם דעות אחרות, פחות בעייתיות בעיני התוקפים, מתויגים כישראלים הנורמלים היחידים כדי להימנע משאלות לא נוחות. זה כמובן עומד בניגוד מוחלט לקבלה המוחלטת של טיהור אתני כעמדה לגיטימית ואפילו תומכת בשלום עבור הפלסטינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה