קשה לי שלא לגחך כשאני צופה במומחים האלו, שקופצים לכל אולפן וממלאים את הרשתות בפרשנויות מלומדות, ותוהה איך הם מצליחים לישון בשקט עם הביטחון העצמי הזה. זה באמת מדהים – לראות אותם מדברים בנחרצות תהומית על נושאים שהם פשוט לא יכולים לדעת עליהם דבר.
הרי המציאות שאנחנו רואים בשטח זועקת אחרת: האמריקאים שומרים את הקלפים קרוב לחזה ולא טורחים לחשוף את ההסכמים האמיתיים עם איראן, האיראנים בעצמם הופכים שקרים והטעיות לדרך חיים, וגם הגורמים בפקיסטן הם לא בדיוק מקור שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות.
ובכל זאת, הפרשנים האלו תמיד שם, מוכנים להתייצב בפעם המאה ולהסביר לנו את הבלתי ניתן לידיעה. זה קורה למרות שהם כבר הוכיחו – שוב ושוב, במהלך המלחמה ואף הרבה לפניה – כמה הם טועים וכמה התחזיות שלהם לא פוגעות במציאות.
נדמה שבעיניהם, האמת הפכה למכשול מעצבן בדרך לניתוח מוצלח. במקום לעצור, לקחת נשימה ולהודות ביושר בסיסי שפשוט אין להם מושג מה באמת קורה מאחורי הקלעים, הם ממשיכים לייצר מציאות חלופית שנוח לעכל. הם אורזים את הבלגן האזורי המורכב הזה בתוך תבניות פשטניות, הופכים מורכבות למנטרות שחוקות, וממשיכים למכור לנו ביטחון בשעה שאין בו שום אחיזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה