משבר סאוטה חשף את הגיחוך שבטענות הפוסט-קולוניאליות נגד ישראל. כאשר עשרות אלפים חוצים לתוך המובלעת הספרדית הזו, אין שום קריאה לדה-קולוניזציה של סאוטה, אין דרישה שספרד תסיים את הכיבוש הקולוניאלי שלה, ואין שום קמפיין נגד הגדרות שלה. הדיון מתמקד בניהול גבולות במסגרת הריבונות המקובלת של ספרד והאיחוד האירופי.
השתיקה הזו זועקת לשמים. קולות שמדביקים בשגרה לישראל את התווית של "קולוניאליזם התיישבותי" שותקים ביחס לסאוטה: אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch, גופי או"ם, חוקרים פוסט-קולוניאליים, מפלגות פרוגרסיביות באירופה (כולל פודמוס הספרדית), תקשורת פרוגרסיבית ותנועות ה-BDS.
רק ישראל זוכה ליחס של פשע קולוניאלי ייחודי הדורש ערעור מוסרי. היישום הסלקטיבי הזה של עקרונות אנטי-קולוניאליים חושף את הרטוריקה הזו לא כאתיקה אוניברסלית, אלא ככלי נשק גאופוליטי שנועד להפקיע את הלגיטימציה מישראל, תוך שימור מורשות קולוניאליות אחרות המשרתות אג'נדות עכשוויות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה