יום שלישי, 13 בספטמבר 2016

למה ממשלה עולמית היא הכרח

מרבית הישראלים (ובכלל מרבית תושבי העולם) לא חושבים על ממשלה עולמית כעניין ריאלי. למרבה הצער, אם הם צודקים, אזי המין האנושי עתיד להתדרדר עוד בחיינו למצב שכולנו היינו מעדיפים להיות מתים.

הגם שקשה להפנים זאת מהחדשות, המערך המדיני של העולם מתפורר - הן על ידי אזורים ללא משילות (החל מהמדינה האיסלאמית וכלה בדרום תל אביב), והן על ידי השפעה הולכת וגוברת של חברות הענק על מדינות ובמיוחד על יחידים. שני התהליכים הללו אמנם מנוגדים מבחינות רבות אולם התוצאה אחת - מדינות הלאום עתידות להיעלם עוד בחיינו או למצער, לאבד כל משמעות מעשית.
במצב הכאוס הצפוי, תהיינה רק שתי אפשרויות - איחוד או התפרקות.
 
בהתחשב בנשק המודרני התפרקות פירושה מלחמה גרעינית גדולה (או סדרה של מלחמות גרעיניות קטנות) שתמוטט, במקרה הטוב ביותר, את יכולת אספקת המזון, תביא להתמוטטות מלאה (או קרובה לכך) של הציביליזציה ותהרוג את רובה המוחלט של האנושות.
 
ניסיון לאיחוד בדרכים אחרות, אמנם אפשרי, אולם בסופו של דבר יביא להקמתה המעשית (גם אם לא בהכרח פורמלית) של ממשלה כזאת.
 
האם ממשלה כזאת תהיה טובה יותר מהמצב הנוכחי? ספק רב. אולם אי קיומה יהווה אסון שייקח מאות שנים לפחות להתאושש ממנו.
 
 ===

כמובן שהסיכוי למימוש איננו 100% - אני יכול לנקוב בעשרות אפשרויות אחרות. שתי האפשרויות שהצגתי מכסות בערך 99% - שהשאר כולל החל מהתפתחויות דרמטיות וכלה בהמשך בנאלי של התדרדרות הנוכחית. בעשרים השנים האחרונות האפשרות האחרונה היא דווקא זו שהתרחשה, אבל בכל יום שחולף היא מזכירה יותר ויותר את השועל שממשיך לרוץ באוויר. הכל עניין של הסתברויות - ייתכן גם שהיום יתפתח חור שחור בליבת כדור הארץ - השאלה היא מה הסבירות. יש תרחישים יותר סביר מזה - אבל כולם לא סבירים במיוחד.
 
העולם לא נהרס מכיוון שהתהליך איטי, השתלטות מדינת הלאום לקחה כמאתיים שנה, ייקח לה אולי פחות זמן להתפורר, אבל זה לא קורה ביום. כשזה יקרה (והתהליך כבר החל) נגיע לצומת הזאת. הסכנה המוחשית תחל לאחר שפצצה גרעינית אחת לא תהרוס את העולם ואני מעריך שאנחנו כעשור מהאירוע הזה. האפקט של אסון טבע זהה לצורך העניין למלחמה גרעינית (שגם השפעתה היא בעיקר סביבתית).
 
לגבי ההשוואה לאיחוד האירופי - הוא לא ממשלה אלא תאגיד והתוצאות הן בהתאם. 
 
האפשרות להקמת ערי מדינה היא לא סבירה מכיוון ששווי המשקל בתהליך לא יציב, לרוע המזל, הן יהיו דיקטטורות. המנגנון לחזרה מצריך שליטה ברמה העולמית וכמו כל בירוקרטיה לא ירצה להתפרק. כמובן, זה עדיין עשוי לדחוק את נקודת הצומת אל מעבר לתקופת חיינו.
 
לדעתי, המבנה המדיני העולמי לא יציב ועומד להתרסק עוד בחיינו, מדינה עולמית טובה מרוב האלטרנטיבות. זאת מכיוון שהחלופה היא צמצום האוכלוסייה האנושית בשני סדרי גודל. איכשהו, אני מעדיף את הסיכון של דיקטטורה.
 
אין ספק שמדינה דיקטטורית היא סכנה שעשויה אגב להתרחש גם אחרי ההקמה הדמוקרטית והפדרטיבית החגיגית. במצב של אנרכיה עולמית העולם ייהרס בוודאות כך שעדיין הסיכון, הגם שאינני מזלזל בו, קטן יותר.  יותר סביר מצב כמו בישראל שבו השאיפות לדיקטטורה של כל צד מאזנות אחת את השנייה. אני מאמין בנושא הזה בגישה האיסלאמיסטית - מוטב דיקטטורה מאשר אנרכיה. לדעתי אלו האפשרויות העומדות לפנינו. המצב בו תוקם דיקטטורה עולמית יהיה רע מאוד. למרבה הצער, האפשרות האחרת היא של המון דיקטטורות זעירות שמשתמשות בכפר הסמוך ההרוס כתחליף גואלג - נשמע יותר טוב? 10000 דיקטטורות על 1% מהאוכלוסייה שישרוד לא נשמע לי רעיון מוצלח. אכן מדובר בשוק חופשי, אבל בגרסה שבה בני אדם הם אמצעי התשלום העיקרי - אוכלים את מי שלא מייצר מספיק או גונבים את אחותו.
 
מאזן הכוחות לא יציב אבל הבעיה האמתית היא התגברות היכולת של בודדים. זה רק עניין של כמה שנים לפני שארגון טרור יפצוץ פצצה גרעינית. אחרי הפעם העשירית האמון בממשל יתמוטט. מי חושב שדעא"ש יסכימו לשתף פעולה במאזן הכוחות? שאם יחוסולו אותם אף אחד לא יתפוס את מקומם? אני לא מתלהב במיוחד מהתוצאות האפשריות, אבל האפשרויות האחרות גרועות עוד יותר. האם עדיף שהבזיזה תעשה על ידי תושבי המערב שיגלו שאספקת המזון קורסת?
 
יש לזכור ארגוני טרור לא מצליחים להתקדם מעבר לסף מסוים באזור שיש בו שליטה עוינת להם. זה מה שקרה ביו"ש בעקבות חומת מגן. לכן הם אכן לא ייעלמו פתאום אלא יידחקו. מאזן כוחות פירושו שאתה מאיים במשתמע לפחות על הצד השני שירוויח פחות אם יתקוף אותך. זה מחייב שיתוף פעולה פסיבי מצידו - קבלה של ההערכה שלך כסבירה. פצצת אטום אחת תשבור את הטאבו ותקל על אחרים להשיג אחת ולהשתמש בה. זה לא יקרה מיידית כמובן, אבל המצב יתדרדר תוך כמה שנים מאותו רגע למרוץ בין השאיפה לביטחון שבדיקטטורה לבין השאיפה להפחיד כמה שיותר אנשים.
 

יום חמישי, 8 בספטמבר 2016

נעלם ראש עיר

המוצא הישר מתבקש להודיע לתחנת השידור הקרובה. ראש עיריית תל אביב, המתלונן הסדרתי על הקשיים שיוצרת הממשלה בנושא הבינוי נעלם כליל מאז קריסת החניון. מי שטען, הפעיל קשרים פוליטיים, לחץ והטיף בהצלחה למען העברת סמכויות לוועדות המקומיות בראשות העיריות נעלם מהתמונה. מה שמרשים עוד יותר - אף אחד כמעט לא תוהה לאן הוא ומהנדס העיר נעלמו ונאלמו כאילו אין להם קשר לעניין. אני מבקש שתזכרו את זה כאשר חולדאי ירוץ לראשות הממשלה מטעם מחנה רק לא ביבי - זאת בדיוק מידת האחריות שהוא מוכן לקחת - אפס.

===
עדכון: הכותרת הראשית בגלובס: "חולדאי ברח"

פקחי הבנייה לעומת פקחי הכשרות

ההשוואה בין מספר פקחי הבנייה של הממשלה לבין מספר פקחי הכשרות של המועצות הדתיות היא השוואה בין תפוחים לתפוזים. במיוחד זה מפתיע שחלק מהמשווים מאמינים בחשיבות של שלטון מקומי ונופלים בפח כזה.

איפה היו פקחי הבנייה של עיריית תל אביב בסיפור החניון? איך ייתכן שהעירייה שמפרסמת השכם והערב שהיא יודעת לפקח מצוין על הבנייה בעיר פתאום נעלמה? צריך לזכור מי הורשע באחריות לאסון ורסאי (חוץ מהקבלן ובעלי המקום). מכיוון שעיריית תל אביב נשלטת על ידי השמאל נשמע עליהם כנראה רק כשייכנסו לכלא.


 


יום חמישי, 1 בספטמבר 2016

שירות הרכבת במוצאי שבת

אני תוהה האם הארץ משלם בכל שנה את אותו הסכום על הידיעה השנתית הזאת לקראת שעון החורף או שבעשרים השנים האחרונות הם משלמים מחיר מופחת על מחזור.
 
בכלל, ידיעות על כניעה לחרדים (או עמידה מולם) צריכות להילקח בערבון מוגבל מאוד - רובן פשוט לא מתקיימות. הדבר היחידי שאני בטוח זה שבכל מקרה דה מרקר יפרסם ידיעה דומה בשנה הבאה. בפעם היחידה שבה באמת היה צמצום - בתקופת ממשלת ברק, מינו את הרב מלכיאור לתפקיד.
 
אני התרגלתי לפרסומים כוזבים בנושא - מאז ימי ברק הרכבות רק יוצאות יותר במוצ"ש, נוסעות יותר (בתירוצים כאלו ואחרים) בשבת ומסיימות מאוחר יותר (בעיקר בזכות קליטת ערבים) מה שלא מפריע לפרסומים בהארץ על הצמצום הצפוי להופיע כל שנה בספטמבר-אוקטובר ולטעון ש"כניעה כזאת עוד לא הייתה" (למותר לציין שהארץ יצא מגדרו לשבח את מינוי מלכיאור לתפקיד בטענה שיביא להרחבת השירות).

יום ראשון, 28 באוגוסט 2016

תחבורה ציבורית - שבת מול יום העצמאות

הבעיה בתחבורה הציבורית מתחילה מהמחסור באנשים שרוצים להיות נהגי אוטובוס. בשם המלחמה בשבת מתעלמים מהעובדה הפעוטה שגם היום יש מחסור חמור בנהגים והוא מחמיר והולך. הטענה שיש מספיק לא יהודים שרק מחכים להזדמנות מופרכת, הם מהווים אחוז הולך וגדל מנהגי האוטובוס בארץ גם ככה וגם הצעירים שלהם לא מעוניינים. זאת כמובן לא גזרת גורל (באירופה ובארה"ב מייבאים מהגרים), אבל תמיד קל יותר להציג את הדתיים כגורם הרשע מאשר לתהות האם הסבתא יכולה להגיע לנכדים גם ביום העצמאות, את התשובה אפשר לקבל על ידי משאל אצל השכנים  - ממש לא.
 
יש אכן תחבורה ציבורית ביום הזיכרון וביום העצמאות, השתמשתי בה רבות ביום העצמאות האחרון. בעוד קווים מעטים מתוגברים (בעיקר ביום הזיכרון), רבים הרבה יותר לא פועלים או פועלים בתדירות נמוכה בהרבה.
 
התחבורה הציבורית ביום העצמאות גרועה באופן משמעותי מאשר ביום רגיל ולכן הסבתא שלרוב צריכה ללכת עשר דקות לתחנת האוטובוס צריכה ללכת קרוב לשעה ביום העצמאות (לכל כיוון). כך שהטענה שהיא יכולה להגיע לנכדים תאורטית בלבד. אני חיכית לאוטובוס יותר משעה ביום העצמאות (למי שמכיר את אוטובוסים בשרון, מדובר בקו 29, לא בדיוק הנידח בקווי ישראל). אגב, מצבה של הסבתא הנ"ל יחסית טוב, לכפר קיש אין בכלל תחבורה ביום העצמאות וזה ממש לא הישוב היחיד.

   

יום שישי, 5 באוגוסט 2016

ההשמצה החליפה את הביקורת

 מי שרוצה להבין את נזקי תופעת ההשמצה של ראש הממשלה מוזמן להסתכל שוב פעם על התופעה המדהימה הזאת - ראש הממשלה (ושר התקשורת) מודה בגלוי בכישלון אישי גדול ויקר - אי מוכנות של תאגיד השידור הציבורי והתקשורת כולה למעשה מתגייסת,תוך תפנית של 180 מעלות ביחס כלפי התאגיד שהוצג רק תמול שלשום כמחריב חופש הביטוי, להסתיר את הכישלון על ידי השמצות חסרות שחר כלפי נתניהו כאילו מדובר בניסיון להשלטת דיקטטורה. ביקורת עניינית? האשמת ראש הממשלה במה שאכן נכשל בו? התייחסות ראליסטית ליתרונות וחסרונות? אל תצחיקו אותנו - אחר כך נבכה איך הציבור הוא אידיוט ולא מפנים את הכישלון של נתניהו שלא דיווחנו עליו

יום ראשון, 17 ביולי 2016

שמה של תורת היחסית הפרטית

אינשטיין רצה לקרוא לתורת היחסית הפרטית תורת אי-ההשתנויות שזה שם הרבה יותר הגיוני. זאת מכיוון שתורת היחסות עוסקת דווקא בדברים הקבועים ומסבירה את הדברים המשתנים על פיהם. השם מצביע על חוסר ההבנה של העיתונאים את התאוריה.

תורת היחסות הפרטית היא בנושא העיתונות המדעית פריצת דרך, זאת התורה הראשונה ככל הנראה ששמה הוענק לה על ידי עיתונאים. המילה פרטית מטעה מכיוון שמדובר בתורה המתאימה לתנאים נעדרי תאוצה (כולל כבידה).

הטיעון הריק מאחורי מיתוס השליטה הישראלית - חלק ג׳

נקודות נוספות: 1. הבעיה העמוקה יותר היא שהמסגרת הרעיונית מתייחסת לעצם ההשוואה כאל איום ברגע שהיא מסבכת את הנרטיב המועדף. ישראל משמשת כנקודת ...