במדינה עם תקשורת נורמלית זאת הייתה הכותרת של הנאום של נתניהו לגבי הרשימה המשותפת לאחר הבחירות האחרונות. לרוע המזל, מי שצרך את מרבית העיתונות קיבל במקום זה את הפנטזיה העיתונאית האולטימטיבית - שנתניהו טען שהערבים טמאים ואסורים במגע. בימים לאחר מכן נעשה מאמץ נרחב להוכיח שנתניהו משקר ושהליכוד שיתף פעולה בעבר אתם - טענה שנתניהו לא רק שלא התכחש לה בנאום אלא אפילו ציין שיתוף פעולה עם ערבים שונים (בלי לנקוב בשמות).
קשה להאמין אבל העיתונות עדיין חושבת שהפנטזיות שלה הן האמת ולא רק מרשה לעצמה לסווג את האמירות של נתניהו כשקריות כאשר אינן תואמות לאג'נדה שלה, אלא באמת ובתמים סבורה שהיא צריכה לעצב את המציאות.
הדוגמה הטובה ביותר היא ההחלטה של מנצור עבאס לחרוג משורת המקהלה של השמאל מכיוון שהוא ערבי ולא שמאלן. קשה לחמוק מהטענות הגזעניות שהוא לא מבין כלום, ששיתוף הפעולה שלו עם נתניהו נובע מכך שהוא אידיוט ושלא ייתכן שהוא חושב אחרת מהאדונים הנכבדים משמאל. מתברר כי התנשאות היא דבר מקובל לחלוטין במקרה שחס וחלילה הערבי מעז להרהר הרהורי כפירה בדעה המקובלת.
במקביל התברר כי לטענת העיתונות, מפלגה יהודית-ערבית, רעיון ששתי מפלגות בכנסת הנוכחית מתיימרות לייצג אותו - הוא הוא ההמצאה הגדולה ביותר מאז הגלגל - כמובן בתנאי הכרחי שהיהודים הם הגורם הדומיננטי ושמדובר באותם יהודים שניסו להוביל את הרעיון וכשלו בשל ההתנשאות שלהם כלפי הערבים השותפים שלהם. האפשרות שערבי יעמוד בראש ההתארגנות אפילו לא מועלה על דל שפתיים.
עיתונאי ישראלי הרוצה להבין את ההתנשאות והגזענות כלפי הערבים יכול להסתפק בראיונות עם חבריו, הם לא רק משקפים אותה אלא גם מרימים תרומה נכבדת לה, כנראה עוד יותר מהפוליטיקאים ובוודאי מאלו של הימין.
