מעניין, אני נזכר בראש מפלגה שגררה את כל העשיריה הראשונה של מפלגתה לביקור אצל מי שכל הזמן מגדיר רוצחים כגיבורים והיללה אותו כמתון, ליברלי והזדמנות חד פעמית. זה משאיר אותנו עם שתי אפשרויות מביכות עבור גלאון:
- הנחה כי הציבור הוא בעל זיכרון של דג זהב
- הנחה כי רצח יהודים הוא טבעי עבור הערבים
כרגיל, גלאון מפספסת הזדמנות להוכיח את נכונות הפתגם "סייג לחוכמה - שתיקה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה