תגובת האופיזיציה למינוי ליברמן לשר הביטחון

די מדהים אותי שאנשים סבורים שראש הממשלה זקוק להמצאת מסכי עשן. אני אתן דוגמה למסך עשן זמין ואפקטיבי הרבה יותר - ההפרה הבוטה של איראן וגרורותיה את הפסקת האש באזור חלב שהמערב התייצב מאחוריה וחתם עם איראן. עם כל הכבוד לליברמן, הנושא היה יכל לפרנס כותרות עיתונים במשך חודשים אם ראש הממשלה היה רוצה. מה הסיבות למהלך אינני יודע, אבל לא מדובר בצורך במסך עשן.

 

העבודה לא מעוניינת ביצירת אלטרנטיבה, גם בתור ימני אני רואה את המצב הזה בדאגה. הדבר מביא אותה למחוזות הזויים כמו תמיכה פומבית בהפיכה צבאית ומערער בצורה ממשית את הדמוקרטיה הישראלית. אבל כמובן יותר קל להאשים את ליברמן.

 

דברי הרצוג על "אנשים אחראים, שקולים וקרי רוח" - מעורר את השאלה האם יש כאלו במפלגת העבודה? אם כן - למה הוא לא מציין אותם ועוסק במקום זאת בירי מסיבי בתוך הנגמ"ש? אם לא - בתור יו"ר זאת פשלה נוראית שלו באופן אישי.

 

מה שדי מדהים אותי בסנגוריה על הרצוג, זאת ההנחה שהרצוג אשכרה מאמין בהנעת תהליך מדיני. אני חושד שהוא יותר מדי מחובר למציאות מכדי להאמין שתהליך כזה יצליח או שסיסי שאיבד את סיני מסוגל לדחוף אותו. האם צריך להסתמך על סעודיה שהורגת אזרחים רבים יותר בשבוע מאשר נהרגו בצוק איתן כולו, מצרים שלא מצליחה להשתלט על השטח שאותו דרשה מישראל וירדן שהיום תלויה בנו באופן כמעט מוחלט - הן הגורמים שניתן לסמוך עליהם!? אני לא מאמין שהרצוג אידיוט ובתור ראש האופיזציה הוא מעודכן במצב הממשי.

 

הפליק פלק של זהבה גלאון מרשים במיוחד, אני ממליץ על ההודעות שלה מהשבוע שלפני הבחירות בהן הודיעה שהיא לא מבינה מה רוצים מליברמן ואין לה שום בעיה שיהיה שר החוץ. לשמוע את מי שסיכמה את השבוע לאחר הרצח במצעד הגאווה בגרירת העשירייה הראשונה של מפלגתה לנישוק רגליו של הומופוב מדברת על מקיאווליזם זה בהחלט משעשע.

 

קשה להחליט מה פתטי יותר בתגובה של גלאון - העובדה שמי שטענה לפני הבחירות כי היא לא מבינה מה יש לאנשים נגד ליברמן והוא ראוי להיות שר החוץ מציגה אותו כסכנה איומה או בכך שמי שסיכמה את השבוע לאחר הרצח במצעד הגאווה בנאום תשבחות להומופוב מוצהר מאשימה את נתניהו במקיאבליזם. כך שאני מבין בהחלט את ההעלבות של גלאון מכך שנתניהו לא הציע לה להיכנס, אחרי הכל בוז'י הוא רק בסכנת העלמות פוליטית אישית, גלאון נמצאת בסכנת העלמות מפלגתית.

 

בסה"כ אין לנו אלא להזדעזע מכך שמי שמדיניות מפלגתה מתבססת על שיתוף פעולה עם הרודנים האכזריים ביותר על פני כדור הארץ (וכאלו שקרובים מאוד לראש הרשימה מבחינת השחיתות) מחשיבה את עצמה כראויה למתיחת ביקורת על אחרים. מי שמתלוננת על חוצפתה של ממשלת נורווגיה שהפסיקה את הסיוע הכספי העקיף לרוצחי ישראלים, מוטב שתשתוק.

 

נראה לי שגישתו של בנט בנושא היא "צדיקים - מלאכתם נעשית על ידי אחרים". השתיקה במקרה הזה היא חכמה באופן מדהים ולא אופייני לו או לפוליטיקאים ישראליים בכלל.