לפני כ-8 שנים (בפייסבוק) פרסמתי סדרת פוסטים תחת הכותרת "איפה הפשיזם שהבטחתם?", שהסביר איך אני מוצא את עצמי תומך בימין הגם שהעמדות שלי הן עמוק בשמאל (תאוריית הפרסה מפורש). בכל הנושאים שנדונו שם הייתה התדרדרות, ברמה משתנה, אולם באחד מהנושאים הייתה ההתפתחות העגומה ביותר הזיית בית המשפט.
אתחיל מהצד החיובי, הרוב המוחלט של השמאל הפנים שהנטיות האימפרליסטיות של המערכת המשפטית הן מסוכנות. הצד השלילי, הוא שראשי המערכת הזאת, שלכל דבר ועניין הם היום ראשי השמאל (בודדים לוקחים מי מפולטיקאי השמאל ברצינות) הצליחו לשכנע אותם שהימין מסוכן יותר. אני מבין היטב את העניין הזה, הרבה יותר מנחם לדעת שיש מי שנלחם למעננו, במיוחד שהשמאל איבד (בטח מאז ה-7 באוקטובר) כל אמון בסיכוייו לזכות בבחירות. גם הקמת ממשלת בנט-לפיד לא נתפסה אלא כמקריות טהורה בראש ובראשונה על ידי ראשי מפלגות הקואליציה שהשקיעו את רוב מרצם ואונם בניסיון להפוך את המשטר לאוליגרכי.
עוד לפני הסדרה הנ"ל ציינתי שיש שלוש סכנות לדמוקרטיה הישראלית, מתוכם התרחשה אחת, השנייה בתהליכים מתקדמים והשלישית התקרבה:
1. הדמוקרטיה באירופה התערערה משמעותית. אמנם בארץ מתמקדים בימין הקיצוני אולם מפלגת שמאל קיצוני כמו "צרפת הבלתי נכנעת" מסוכנת לא פחות. אי אפשר אלא לראות בעין את ההשפעה על ישראל.
2. מלחמת האזרחים ברשות הפלסטינית לא התרחשה אולם זה מכיוון שהרשות ויתרה על הניסיון. הסכנה הזאת חד משמעית מתקרבת, אולם פחות ברור מי יהיו הצדדים הלוחמים.
3. הדה לגטימציה של הימין עברה שלב. באופן אירוני, התברר שהגורם המגביל היה דווקא הצורך לשכנע את תומכי השמאל בעניין. המעבר לתמיכה במשטר אוליגרכי פתרה את הבעיה, אם בלאו הכי אין צורך בתמיכה עממית, הרי סיבה כלשהי לגייס אחת בנימוקים בעלי היגיון. רובם המוחלט של השמאלנים יודע להבדיל בין חוסר הערכה לממשלה לבין חוסר לגיטימיות, אולם הדבר זוכה להתעלמות, תוך הצגת העמדה הזאת כלא לגיטמית בעצמה.
המצב בו מדינת ישראל נמצאת, שהאופיזיציה הפוליטית לא מתפקדת בעליל הוא סכנה מוחשית לדמוקרטיה. היא תורמת רבות להתנגשות הרשויות המבצעת והשופטת ובעיקר לייאוש של ציבור גדול מהמדינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה