משרד הבריאות בעזה (בשליטת חמאס) לא פרסם מאז אוקטובר 2023 רשימות נפגעים נפרדות עבור מקרי מוות טבעיים (כ-6,500 בשנה), הוצאות להורג של חמאס, מחבלי ה-7 באוקטובר שנהרגו בישראל, רקטות כושלות (10-15%), פיצוצי משנה או אוספי מודיעין. הכל מתמזג לתוך סך כולל אחד של "תוקפנות ישראלית".
ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) משתמשים בנתוני משרד הבריאות כבסיס, בטענה להתאמה מוקדמת של 75% מנתוני בתי החולים. הם מודים בפגמים (מחיקת 3,000 שמות, מעל 11,000 רשומות חסרות, מעבר ל"דיווחים בתקשורת") וטוענים שאונר"א מחזקת את המהימנות, אך נמנעים מחקירת הקטגוריות הללו, דרישת שקיפות מחמאס, או התרעה מצד בית הדין הפלילי הבינלאומי והתקשורת המרכזית. התקשורת הבינלאומית מהדהדת את נתוני חמאס ללא ביקורת ומסתירה את הפגמים מהקוראים.
אמון עיוור זה מעניק לגיטימציה לחמאס. הארגונים הלא-ממשלתיים נאחזים בפרגמטיזם תחת כאוס וקריסת בתי חולים (כאשר ב-2026 אישר ארגון "רופאים ללא גבולות" פעילות צבאית של חמאס בבית החולים נאצר). המונופול של עזה המקושר לטרור הוא ייחודי בהשוואה למקורות מידע גלויים (OSINT) בסוריה, עיראק, תימן, אוקראינה והפגנות באיראן. אלו סטנדרטים כפולים ברורים. לאף אחד לא אכפת.
נושאים מרכזיים שזוכים להתעלמות: משרד הבריאות עבר מאימות בתי חולים לנתוני "משרד ההסברה". ארגונים לא-ממשלתיים ממעטים לעדכן נתונים כלפי מטה או ליידע על ההשלכות. אין הערכות עצמאיות למיתות שאינן קשורות לישראל. יחס הלוחמים לעומת אזרחים אינו ידוע; הארגונים מקבלים דמוגרפיה עתירת אזרחים ללא בדיקה.
בנוסף, אין החסרה של כ-6,500 מקרי מוות טבעיים שנתיים או רציחות של חמאס, מה שמוסתר בדרך כלל בדיווחים. סוכנויות האו"ם (OCHA, אונר"א, ארגון הבריאות העולמי) העבירו את נתוני משרד הבריאות כ"מאומתים". מדינות האיחוד האירופי והאו"ם מצטטות נתונים אלו לטענות "רצח עם" ללא הסתייגות, והחלטות בית הדין הבינלאומי (ICJ/ICC) מסתמכות על נתוני חמאס כנייטרליים.
העולם מנרמל סטנדרט אחד לישראל ואחר לכל השאר. ישראלים המביעים התנגדות נחשבים ל"רעים" רק משום שהם מעלים שאלות בסיסיות המקובלות בכל סכסוך אחר. אם יש הסבר אפשרי להתנהגות זו מלבד דעה קדומה אנטישמית, מעולם לא שמעתי אותו. כל הניסיונות החלופיים מסתכמים במילה אחת: בדיחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה