ההגנה הנפוצה על מוסר כפול זה היא שישראל היא מדינה דמוקרטית. אבל איכשהו העובדה הזו מתעוותת לכדי תירוץ להציג אותה כמדינה הגרועה ביותר.
זה חסר היגיון. בתיאוריה, דמוקרטיה צריכה לשחק לטובת ישראל כי זה אומר ויכוח פוליטי, בחירות, עיתונות חופשית, מחאה ציבורית, בתי משפט וביקורת גלויה. בפועל, לעומת זאת, אותם מאפיינים דמוקרטיים לרוב מנוטרלים או ממוזערים, בעוד ישראל עדיין מבודדת כמושחתת באופן ייחודי, אלימה באופן ייחודי, או בלתי לגיטימית באופן ייחודי.
זו סתירה. ישראל נשפטת לא לפי הסטנדרטים המיושמים בדרך כלל על דמוקרטיות, אלא לפי סטנדרטים מחמירים יותר מאלה המיושמים על כל משטר אחר. מדינה עם בחירות וביקורת פנימית מתמדת מטופלת כאילו היא מעבר לגאולה, בעוד דיקטטורות של ממש זוכות לשפה רכה יותר, ליותר הקשר ולהרבה יותר סבלנות.
לכן, הטענה ש"ישראל היא דמוקרטיה" לא צריכה לשמש כפרצה כדי להצדיק את המוסר הכפול. אם כבר, היא צריכה לחשוף אותו. ניתן לבקר דמוקרטיה, אך אין להפוך אותה לשד כאילו הייתה העבריינית הגרועה בעולם בעוד מדינות סמכותניות חומקות מאותה רמת בדיקה.
במילים אחרות, דמוקרטיה הופכת לראיה נגד ישראל במקום לראיה לטובתה. זו לא ביקורת הוגנת. זו מסגרת מוטה שנועדה להצדיק מסקנה שהוחלטה מראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה