מה שאני מציע במקום הפוסט קונליאליזם המזויף הוא גישה ניתוחית אחרת. עלינו להתחיל מהמציאות ולהעריך אותה בתנאים שלה, ולא להכריח אותה להיכנס לתוך מסגרת מוגדרת מראש. הנרטיבים הפלסטיניים, שקודמו על ידי אש"ף לצרכים אסטרטגיים, מציגים את הסכסוך אך ורק דרך עדשה פוסט-קולוניאלית. עם זאת, אף מודל תיאורטי אינו מתאים באופן מלא לשום מקרה בעולם האמיתי, וכאשר מיישמים מסגרות כאלו באופן נוקשה, הן נוטות לעוות את המציאות ולא להבהיר אותה.
במקרה זה, הפער בין התאוריה למציאות הוא עצום, אך נדיר שמתייחסים אליו. במקום לבחון מחדש את המסגרת התיאורטית, התפיסות והפרשנויות מותאמות לעיתים קרובות כדי לשמר אותה בכל מחיר.
התמדתו של המודל הזה נובעת פחות מכוח הסברי, ויותר מהתמריצים החברתיים והמוסריים שהמסגרת מספקת. היא מתגמלת יישור קו עם נרטיב מפשט ומשכנע מוסרית, לרוב על חשבון התמודדות עם מורכבות המצב.
בהקשר זה, הדמיון למוטיבים אנטישמיים ישנים הופך לבלתי אפשרי להתעלמות. יהודים מוצגים שוב כמי שמגלמים את הרעות החולות והמגונות ביותר של התקופה – במקרה זה, קולוניאליזם – מה שמעלה את האפשרות שדפוס זה אינו מקרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה