עוד ביזיון של התאגיד

חברי הפאנל של המהדורה המוקדמת של כאן לא הסתפקו בניסיונות השתקה מזלזלים בח"כית ענת ברקו אלא בחרו לתת לה מכה מתחת לחגורה בטענה שבנה השחקן (הבגיר) לא מסכים אתה ואיך בתור היא מעזה לחשוב אחרת ממנו. כמעט למותר לציין שהזעזוע הגורף של חברי הפאנל מכך שהח"כית העזה להזכיר את ג'ינין ג'ינין וניסיונם המביך להסביר שאמנם הסרט מצא מימון פלסטיני אבל בכל זאת אי מתן מימון ישראלי לדומיו הוא בגדר סתימת פיות וסכנה לדמוקרטיה חצה את גבולות הפרודיה.

דיווח (או לא) על תקיפות מיניות על ידי מסתננים

אפשר היה לקבל את הטיעון ש"הדגשה של הזהות האתנית של מבצעי אירועים כאלה הופכת כל אדם עם זהות אתנית מובחנת כזו לחשוד בפשע בעיני הסביבה שלו" אם העניין היה עקבי. למרבה הצער, זה ממש לא המצב, התקשורת משתמשת שוב ושוב בגישה הזאת בשביל להכתים חרדים, מתנחלים וקבוצות אחרות שלא מוצאות חן בעיני השדרנים. במצב הנוכחי, ההחבאה לכאורה מטעמי "פוליטיקלי קורקט" עבור ערבים ומסתננים היא גזענית בעצמה וככזו יש להתייחס אליה.

 

אני יכול להצדיק כל אחת משתי הגישות - או להעלים את כל המקרים או להדגיש את כולם. במצב הנוכחי התקשורת משתמשת בהדגשה ככלי נשק גזעני. אבל כאשר הטיעון להעלמה הוא מניעת אפליה (=קונסיסטנטיות) אז כן, אי עמידה בה די שומטת את הטיעון.

 

אפליה היא הפרה של עקביות היחס לקבוצות שונות בחברה (פעולה א' גוררת תגובה ב' עבור אדם אחד אבל תגובה ג' עבור אדם שני) בלי שום סיבה מוצדקת, אני יודע שזאת לא הגישה המקובלת לראות זאת, אבל אני בטוח שאפשר להבין למה.

 

אגב, החישוב הנכון הוא מתוך קבוצת הדיווחים על תקיפות מיניות על ידי זרים (לקורבן) - 30% ותוך התחשבות בכך שהמסתננים הם אחוז מהאוכלוסייה לערך. התוצאה היא שהסיכויים שמסתנן יתקוף וידווח גדול פי 10 מהממוצע. כמובן, החישוב מתוך שיעור התקיפות האמיתי קשה הרבה יותר, אבל לפי ההערכות מדובר בממוצע של דיווח של קצת יותר מאחד לחמישה, כלומר המסתננים תוקפים (כנראה) יותר ולא במעט.

 

אחוז התקיפות המיניות כלפי מסתננות המדווחות הוא אפסי, הייתה חגיגה שלמה כשאחת מהן התלוננה לפני כמה חודשים. בנושא הזה אין ספק שיש תת דיווח עמוק, הבעיה עם הטיעון הזה הוא שכל הסיכויים שרוב התוקפים הם מסתננים (היחס 30-70 תקף גם פה). גם שלוקחים הנחה שכולם גברים המספרים עדיין גבוהים מהממוצע ולא במעט וכאמור יש עוד פקטורים שמסבכים את העניין בהרבה.

 

 

 

טראמפ ואנטישמיות

העלייה באנטישמיות היא רצופה מאז המשבר הכלכלי של 2008, אני שמח שטראמפ נתן לתקשורת תירוץ לשתף אותנו במידע הזה במקום להשתתף במאמץ להסביר ש"זה לא באמת קורה" ו"בטח לא באשמת הנשיא" כמו בתקופת אובמה. אולי פעם אפילו נזכה לתיאור קשור למציאות בנושא הזה ולא לריקוד על הדם.

לא התעצלתי וחיפשתי את התוצאות של שנה קודמת, שלא במפתיע אכן מדובר בהמשך מגמה. מה שמעניין הוא שהקפיצה בימי אובמה האחרונים הייתה גבוהה יותר (86% ברבעון הראשון של 2017) ובירידה יחסית מאז. אפשר לבחון גם את השנים הקודמות של אובמה ולראות שאכן מדובר באותו סיפור - עלייה הולכת ומאיצה.

 

אנחנו תומכים בשלום – באמת!?

לא במקרה בחרתי בשלום כנושא האחרון של סדרת הפוסטים וזאת מכיוון שההתייחסות לפלסטינים בשטחים (לגבי סוריה ולבנון, אין שום התייחסות) היא התוצאה ההגיונית של היחס לגורמים אחרים.

למעשה, עד כמה שזה נשמע מוזר, השמאל בכלל לא מתייחס לפלסטינים כאל גורם בעל משמעות. היחס אליהם אמנם משתנה במהלך השנים אבל השינוי נע בין יחס המתאים לקיר ליחס המתאים לכלב.

 

העדות הבוטה ביותר היא ההתעלמות הטוטלית ממה יקרה אחרי אבו מאזן. בעוד כל הכוחות בשטחים מתייחסים לאבו מאזן כאל מת, השמאל עדיין מתנהג כאילו יהיה אתנו בעוד שני עשורים. ההתייחסות לפעולות הפלסטיניות בשטח נעשית רק במקרים שבהם אין ברירה אחרת. לרוב השמאל מסתפק בהצהרות נרגשות על שיתוף הפעולה הביטחוני המדהים של הרשות עם ישראל ומתעלם מהתרומה הכלכלית הנרחבת שלה לטרור.

 

האלמנט המרגיז ביותר לטעמי ומה שמוכיח את חוסר המוכנות להכרה בפלסטינים כבני אדם בוגרים היא ההתעלמות מההסתה. בעוד השמאל יודע להסביר שוב ושוב שהימין בישראל מתנגד לשלום, הרי אין שום התייחסות ולו השולית ביותר לשאלה האם ההסתה הפלסטינית מלמדת על כוונות מנהיגיו. מדובר בהתעלמות טוטלית, ששבירתה גורמת לזעזוע עמוק ולצרחות על ההעזה של הימין לחרוג ממקומו שהוא לספוג את האשמה שאותה לא ניתן להטיל על הפלסטינים מכיוון שאינם באמת בני אדם.

 

שלא במפתיע, אין שום מחשבה ולו מקרית ביותר כיצד ניתן לשכנע את הפלסטינים ששלום טוב להם. לטענת השמאל אפשר להסתפק בהצהרות שלנו שהשלום טוב להם, זה די והותר, הרי הם לא מסוגלים לחשוב עצמונית ואנחנו חושבים בשבילם. התוצאה היא שהתרומה של השמאל לתהליך השלום בשני העשורים האחרונים היא שלילית ובעוד שהוא אינו מקור הבעיה, הרי הוא תורם להתדרדרות ולא למניעתה כפי שהוא מנסה לטעון שוב ושוב.

כמה מילים על שינוי אקלים

התחממות גלובלית 

היא ססמה בעיקרה. הסיפור איננו עליית הטמפרטורה לכשעצמה והיא נבחרה כסמל בדומה למפלס הכנרת. התוצאות של שינוי האקלים דומות בעיקרון יותר לחימום סיר על האש - תנודות חריפות יותר והמסת קרחונים בנקודות מקסימום

ההתחממות היא מעשי ידי אדם

אין מי שמכחיש שהאדם תורם להתחממות, אפשר להדגים זאת במעבדה - השאלה הגדולה היא מה שיעור ההשפעה האנושית. הרוב המוחלט של המדענים סבורים שמוטב להניח שאנחנו אחראים לכולה ולהתבדות מאשר הפוך

 

עליית הטמפרטורות

היא אמתית וכמוה גם מפלס הים. העניין מסובך הרבה יותר מציגים אותו בתקשורת ולכן לפעמים אפשר להיתקל בנתונים "המוכיחים ההיפך", הם לא. המגמה מאז שנות השבעים ברורה, זה לא אומר שתמיד חם יותר בכל מקום.

התקשורת וחזקת החפות

חזקת החפות היא יסוד לכל שיטה משפטית נורמטיבית. היא חלה על כולם, גם על נווה ואפילו על נתניהו. לא לגמרי ברור לי כמה העיתונות משפיע על התארכות ההליכים המשפטיים, אבל אפשר בעליל לקבוע שהשפעתה היא שלילית. אפשר לבדוק כמה פעמים היו כתבות על הפגיעה באנשים בעקבות המיסמוס של חזקת החפות והתארכות הבלתי נסבלת של ההליכים. כאשר מחליטים שאנשי המשטרה והפרקליטות נבחנים בכמה הם מאשימים (או מזכים) את ראש הממשלה ולא בשירות לציבור - אי אפשר לבוא בטענות לאחרים.

הגנה על המוחלשים!?

אחת ההצהרות האהובות על השמאל היא שמצביעי הימין הם אנשים שאוהבים שדופקים אותם. לכן עליהם להצביע לשמאל כדי שיגאל אותם ממצבם הקשה.

 

אין דרך מנומסת להגיד זאת אלא שמדובר בשקר נתעב. הדוגמה הטובה ביותר היא כנראה ההומואים שמצבם השתפר פלאים בשני העשורים האחרונים, עד כדי כך שמדיניות השמאל בחמשת השנים האחרונות כלפיהם היא ניסיון נואש להכניס אותם חזרה לארון. אמיר אוחנה למשל זוכה לנאצות בעלות אופי הומופובי מובהק רק מכיוון שהעז לחרוג ימינה והוא רק הבולט ביותר.

 

מצבן של הנשים מרגיז לא פחות. מבחינת השמאל הן חייבות להתיישר לפי סדר העדיפויות שנקבע להן (הדומה באופן חשוד לזה של גברי השמאל) וכשהן מעזות לחשוב אחרת הן זוכות לשלל כינויים "מחמיאים" ושוביניסטיים להפליא.

 

למעשה ניתן לחלק את יחס השמאל כלפי אוכלוסיות אלו לשניים - אוכלוסיות הנחותות ממנו עד מאוד, לדעתו, הזוכות לסלחנות מופלגת ללא דרישות (למשל הערבים), ואוכלוסיות נחותות רק מעט ממנו הזוכות לניסיון להחזיקן למטה. כפי שהדוגמאות לעיל מוכיחות, לעתים החישובים מוכיחים כמוטעים, אבל הלקח לא נלמד ולא מופנם.