לאחרונה נזכרו בשמאל שיש הסתה, זאת הזכרות מרשימה במיוחד לאחר עידוד נרחב שניתן שם בשנים האחרונות להסתה כלפי ראש הממשלה נתניהו. במקביל הבודדים שהתרגשו בשמאל מקריאתה הבוטה לסתימת פיות של זהבה גלאון התלוננו על כך שהיא הייתה בוטה מדי, התנגדות מהותית לדבריה? לא נמצאה ולא במקרה, היא ייצגה נאמנה את הבון טון התקשורתי בשמאל.
אני לא זוכר את התקופה שלפני רצח רבין, אבל בכל התקופה מאז המגמה ברורה מאוד - השמאל משמיץ בלי הכרה את כל האחרים פרט לאלו שהם נחותים מדי לדעתו - ומבסס את זהותו (הציבורית) בראש ובראשונה על מצב זה.
הלכה למעשה מדובר במצב של אדם נשך כלב - אנשי השמאל יודעים לצטט את "הערבים נוהרים לקלפיות" מלפני יותר מחמש שנים אולם יתקשו ברובם להיזכר בכך שאמירות ברמת חומרה דומה נאמרות באופן שבועי על ידי ראשי מפלגות השמאל ומציגות את המתנחלים, הימנים והחרדים כסחטנים, מפיצי מחלות, מושחתים, אלימים, גזענים, מסוכנים למדינה וכיוצא באלו "מילים טובות". האמירות הללו הן כל כך נפוצות, שהן מסבירות מדוע כשאפשר למצוא איזה ימני המתבטא באופן שניתן לפרשו אפילו בדוחק כלא תקין פוליטית, השמאל כולו חוגג את "הצלחתו" להראות שאיננו לבד בגישה הזאת. הלכה למעשה אפשר לראות את הפער ביחס, על ידי השוואה בין בן גביר שמתנדנד על אחוז החסימה לבין יאיר לפיד, ראש המפלגה הגדולה בגוש, ששניהם מפיקים כמות דומה של אמירות פוגעניות.
החלק המטורלל ביותר לטעמי בכל הנושא הוא חוסר התוחלת, אמנם יש יותר שמאלנים התומכים בהסתה מאשר ימנים, אולם נראה שרוב, אם לא כל הפער, נובע מתופעת המהדהדים - ולמעשה ההבדל היחידי בין השמאל והימין בנושא הזה הוא שבהתאם ליחס התקשורתי, בשמאל האנשים הללו מהדהדים את ההסתה. קשה (הגם שלא בלתי אפשרי) למצוא אנשי שמאל שהשקיעו מאמץ מחשבתי בנושא ותומכים בהתנהגות הזאת ומספרם דומה (באחוזים) לזה של אנשי הימין.
