למה אני לא שמח על תוצאות הבחירות

סביר להניח שרוב האנשים יצפו שאשמח על תוצאות הבחירות, האמת היא שאני עצוב. ההכרעה התקבלה בראש ובראשונה בשל טמטום גמור של מחנה השמאל (אין מרכז) שראשיו, היהודיים כערביים, הפגינו טיפשות גמורה. למעשה, במקום הכרעה ערכית, קיבלו הכרעה שנובעת מיכולת המנהיגות של המחנות, זה אולי חשוב גם מבחינה המדינה, אבל ממש לא משהו שהאזרחים יכולים באמת לשפוט באמצעים כאלו.

אני גם לא מרוצה מהתחזקותה של "הציונות הדתית", שמצביעה על כך שהציבור לא סבור שהפוליטקאים באמת רוצים לטפל בבעיותיו. גם עלייתה של בל"ד נובעת מסיבות דומות ולכן ההפתעה שלי היא בעיקר במידת ההפתעה ממספר הקולות הגבוה שקיבלה (אני ציפיתי לקצת פחות, אבל לא משמעותית).

היתרון היחיד הוא שהממשלה האנטי דמוקרטית הנוכחית תוחלף בקרוב, בטרם תיישם את תוכניתה להפוך את המדינה לאוליגרכיה. מצד שני, המצב התערער עד כדי כך שניסיונות איזון יהיו קרובים עד כדי סכנה להיפוך המגמה, ועלולים בקלות להתדרדר לאותה מצב (ואולי גרוע מכך) רק מהצד השני.

המדריך לסקלטיבי השמאלני

רשימה חלקית וללא סדר מסוים:

• התמקדות בכך שנתניהו עומד לדין בעוד שישנה התעלמות מוחלטת מעבירות בוטות יותר של אנשי שמאל
• האשמה חוזרת ונשנית של הימין בהסתה בזמן שהימניים מוצגים כבוגדים, מסכנים את עתיד המדינה וככוחות האופל על בסיס יומיומי
• זעם בלתי נשלט על קיומם של עיתונים ימניים וקריאות לסילוקו של כל עיתונאי ימני מכל כלי תקשורת אחר, בטענה להשתלטות של הימין על התקשורת (השמאלנית ברובה המכריע)
• רחמנות גזענית כלפי ערבים בטענה שהם מוחלשים המלווה קריאות לדפוק את החרדים מכיוון שהם לא משתתפים
• חרדה קיומית מהדתה יהודית בעוד הדתה איסלמאית זוכה להתעלמות גורפת במקרה הטוב ולתמיכה במקרה הנפוץ
• היסטריה על מעורבות (הנטענת) של נתניהו במערכת התביעה ושתיקה גמורה על מעורבותו עד צוואר של גנץ במינוי היועצת המשפטית, ימים ספורים לפני החלטתה על חקירתו
• התעלמות גמורה מכל מעשה בלתי חוקי של הפרליקטות והמשטרה, בתנאי שהיא איננה מכוונת נגד המהוללים משמאל
• מתן פטור גורף, בלתי חוזר ומשותק לכל עבירה של מפגיני שמאל, החל מחסימת כבישים, עבור בהפצת קורונה וכלה בהכאת מפגיני ימין. במקרים שחומת הפריצה נפרצת, האשמת הימין ואת המשטרה באירוע
• תמיכה נרחבת בכל הפרת חוק של ממשלת שמאל - החל מנפוטיזים וכלה בהפרת חוק יסוד נגד מסירת שטחים, ובמקביל הטלת אימה מכך שממשלת ימין עלולה לעשות דברים דומים (מעניין לציין שלא נמצאו דוגמאות גם לאחר 12 שנים של שלטון נתניהו)
• התרגשות רבה מדברי מירי רגב, בעוד דבריה המטונפים עוד יותר של מירב מיכאלי זוכים להתעלמות גמורה
• הצגת אירועים כמו הסכם הסיבים האופטיים כעבירה פלילית כאשר מבוצעים על ידי ממשלת ימין וכהתקדמות מטאורית כשמבוצעים על ידי ממשלת שמאל
• התעלמות מוחלטת מהאירועים במקרים שבהם קשה להציג את הפעילות של הימין כלא תקינה, למשל תמיכת ג'ונסון באוקראינה בזמן שכל שאר המערב סירב לעזור
• הזזת השער הכלכלי בצורה כזאת שלא חשוב מה הנושא, הימין מוצג ככושל גם אם השיג את המטרות שהוצגו קודם כנדרשות

על מנת להסיר ספק, כרגיל במדינת ישראל, אין מחסור בסקלטיביים ימניים אלא הם מגוונים בצורה שמקשה על רשימה בסגנון הזה.

למה השמאל נגד דמוקרטיה

ההסברים שכאן מפיצים באשר לאי הצבעה - למה שליש מהאוכלוסייה לא מצביעים? לא, הם לא עצלנים - הם נכונים אבל מתעלמים מההשפעה של השמאל.

השמאל משקיע מ-2009 מאמץ ניכר בהשנאת הפוליטיקה על הציבור, כלומר לא מדובר בהתפתחות טבעית אלא בתוצר של מאמץ מודע להקטנת ההשפעה של הציבור.

עוד צעד בדרך לדיקטטורה

סירובו של לפיד להביא את ההסכם עם לבנון לאישור הכנסת בטיעון שהאופזיציה מתנגדת לו בחריפות הוא עוד צעד במימוש שאיפותיו לדיקטטורה.

אפשר לתמוך או להתנגד להסכם (אני עדיין לא גיבשתי דעה). אבל השאיפה של לפיד להפוך לדיקטטור הופכת לברורה עם כל יום שעובר והדבר מתבטא בכל פעם שהוא מגלה שוב שיש אופיזיציה בישראל ומזדעזע מכך.

האם לפיד אכן מסכן את הדמוקרטיה? בהתחשב בתמיכה של ראשי מפלגות השמאל האחרות בשאיפות הללו, אסור לזלזל בכך, הגם שאני מתקשה להאמין.

כפי שכתבתי לא פעם בעבר, הדימיון להאשמות כלפי נתניהו איננו מקרי, בעשור האחרון השמאל מאשים את הימין בדברים שהוא עצמו רוצה לבצע. קשה לי להאמין כי המצב בו ממשלת לפיד עוברת האשמה האשמה ומנסה להגשימה הוא מקרי.

"המכון להעצמת האזרח" ושאיפותיו להפוך את אזרחי ישראל לנתינים

המכון מציע שלוש הצעות שלא במפתיע נתמכות על ידי החשודים הרגילים - "המחנה הממלכתי" ו"ישראל ביתנו"

א. ראש מפלגה שקיבלה מעל 40 מנדטים (ואם יותר מאחת קיבלה 40 - אז הגדולה שבהן) - אוטומטית ראש הממשלה.

ב. ביטול פיזור אוטומטי של הכנסת עקב אי העברת תקציב או עקב התפטרות ראש הממשלה.

ג. פתק הצבעה פתוח בבחירות (=פריימריז משולב בבחירות הכלליות).

כל ההצעות נועדו לאפשר לממשלת מיעוט לשרוד, גם אם רוב הציבור נגדה, ההבדל היחיד הוא ברמת הבוטות. הכוונה היא חד משמעית אנטי דמוקרטית מכיוון שהתוצאה הרצויה היא הגדלת ההשפעה של הדרג המקצועי ואת המערכת המשפטית, אין שום דרך אחרת לפרש את ההצעות הללו. ההצעה נועדה להציב את ישראל על נתיב שכל צעד ממנו יוביל לקץ הדמוקרטיה. הטענות כי ההצעה איננה בעייתית משום שצריך עוד משהו (למשל, ההצעה מסיבוב ב' שהמפלגה הגדולה תקבל תוספת חברי כנסת) בשביל להביא לריסוק הדמוקרטיה היא בגדר טמינת הראש בחול.

חלק מהתומכים תוהים איך זה ההצעה תסייע לשמאל, גם אם הימין יזכה, יהיה להם תירוץ מצוין למה זה לא דמוקרטי ולכן להפעיל בג"צ. ונניח שבג"צ לא יתערב, זה עדיין יקל על השמאל לזכות ב-40 מנדטים בפעם הבאה בשביל להסיר את ראש הממשלה הלא לגיטימי. זאת אלו רק שתי אפשרויות אחת עשרות, העניין הוא שכולן מובילות לאותה תוצאה.

מי שטוען כי במצב של העדר רוב אי אפשר יהיה לשנות את חוקי הבחירות מוזמן לספר את זה לממשלה האחרונה. אין שום בעיה להעביר חלק גדול מהסעיפים הרלוונטיים כ"תקנות", "נהלים" ו"פירושים משפטיים" שאינם צריכים לעבור במליאת הכנסת וחלקם גם לא בוועדות. והתירוץ? כמו בפעמים הקודמות ששונו חוקי הבחירות, לא פגענו מספיק בחופש הבחירה. במילים אחרות, הזדמנות מצוינת להעמיק במאורת הארנב. ממשלת מיעוט תלויה בבעיית הנציג מכיוון שהאלטרנטיבה מעורפלת - זאת בדיוק המשמעות של ממשלת מיעוט - אין גורם בעל רוב.  ההבדל בינה לבין ממשלה אחרת הוא בכמות, מה שחריג בממשלות רוב, הופך לנורמה בממשלת מיעוט ולכן מערער את כל השיטה.

העריקים שממשלת המיעוט תגייס יהיו זמניים, יצביעו הצבעה בודדת למען הממשלה. זאת לעומת העריקים מהדור הנוכחי שביקשו שריון כי לא היה להם סיכוי למקום ריאלי במפלגה המקורית, פתק פתוח ישנה את העניין. הוא יאפשר למצביעי יש עתיד אסטרגיים להצביע עבור עריק כנ"ל מהליכוד ובכך הם ימנעו מהליכוד להקים ממשלה כי הח"כ הנ"ל יתפלג מיידית, אם להשתמש בדימוי מעולם הכדורגל, זה משחק על שש נקודות. ההבדל בין הימין לשמאל בסוגייה היא שבימין יש הרבה יותר סיכוי להכניס אדם כזה לליכוד, מכיוון שבימין יש יותר דמוקרטיה פנימית.  נניח שצריך 5000 מצביעים בפריימריז בשביל להגיע למקום 20 ברשימה הארצית ומכאן למקום 38 ברשימת הליכוד (לאחר שיריונים נשים ומחוזות). סימון במקום הראשון בפתק הפתוח 5000 אנשים, סביר להניח שיגיע למקום 20 בכניסה לכנסת ואולי גבוה יותר. הערכה סבירה היא שיצביעו 5% בפתק הפתוח ממצביעי הליכוד, כלומר 50 אלף וגם הם יתמקדו במעלה הרשימה, כך שדי יהיה ב-10% מהם בשביל להיכנס לכנסת במקום ה-20

מירב מיכאלי ועץ הכסף

היה עצוב להאזין למירב מיכאלי, מכיוון שהיא באמת מאמינה בכך שכסף צומח על העצים.

כמעט למותר לציין שגברת מיכאלי גם שיקרה כמעט בכל מילה שהקדישה לפועלה במשרד התחבורה (הדבר הנכון שאמרה היא תחנוך את כביש 16). למשל, היא לא ביצעה שום שינוי בעל משמעות בתוכנית הפעולה של משרד התחבורה שטענה כי לא הייתה קיימת בכלל .

את החלק הקומי בפרק מילאה ההשוואה העצמית המגוחכת לגולדה מאיר. לגולדה הייתה הבנה של המציאות ולכן הביטוח הלאומי לא הוקם ב-1948 והיה מוגבל בהרבה בזמנה מאשר היום.

הייעוץ המשפטי מרמה את הציבור

אין הבדלים רבים בין דוח הביניים של מררי שכתבתי עליו כאן לבין הדוח המלא. ההבדל היחידי הוא במידת הבוטות. הלכה למעשה, יש לראות את הדוח כסיכום של ההגנה במשפט, מכיוון שהדוח מודה בעשרות עבירות, רובן מהן בכמות סיטונאית, של כל הגורמים המעורבים.

הנרטיב המרכזי בדוח הוא שהחוק לא עודכן מאז 1988 ולכן המשטרה, בסיוע הייעוץ המשפטי והפרליקטות, "נאלצה" לחרוג מהחוק. זה פשוט שקר גמור ומוחלט - חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009‏ ותקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), תשע"ז-2017 שרלוונטיות ביותר לנושא הדוח פשוט "הועלמו" מהדוח ולא במקרה. במקרה של החוק הנ"ל, הממונה על יישומו כלל לא נכלל ברשימת הגורמים שהוועדה דיברה אתם, הגם שהוא גורם דרמטי ומרכזי בנושא הנדון.

הדוח מסביר שהוא מתעלם מאיך אוכסן המידע, מסביר שאין למשטרה שוב דרך לבדוק האם המידע אכן תקין, מבהיר שוב ושוב שכל המידע שמופיע בו הוא על בסיס דיווחים עצמיים, שאף אחד לא באמת טרח להגביל את אפשרויות המשטרה לאסוף כל מידע בלי פיקוח אפקטיבי.

את הסיכום של הדוח כי "לא היו חריגות" במצב בו הדוח מלא וגדוש בתירוצים לחוסר יכולת ולו מינימאלית לאסוף את המידע על השימוש בהאזנות סתר, יש לראות כבדיחה על חשבון הציבור.

לסיכום, הדוח אכן שימושי - יש לכתוב לו הקדמה המפרטת את העבירות שגב' מררי הודתה בקיומן בדוח ולהגיש נגדה כתב אישום על האישומים הנ"ל -הם מספיקים בשביל להושיב אותה בכלא עד יומה האחרון ויותר מכך.