זה מה שאני חושב לאחר שהתובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי ביקש להוציא צו מעצר. ההאשמות על פשעי מלחמה אפשריים כל כך אבסורדיות — במיוחד החלק על הרעבה — שאי אפשר להפריך אותן. הפרכה דורשת עובדות שניתן לדון בהן; הטענה הזו כל כך בלתי מבוססת שאי אפשר לטעון נגדה כי היא לא מושרשת במציאות. על ידי העלאת האשמות כאלה, התביעה הבטיחה כי קבלת הצו על ידי בית המשפט תהיה שוות ערך להרשעה מאחר ואין אפשרות לזיכוי — כלומר, דעה קדומה מלאה.
אני זוכר שהעבירה החדשה היחידה שנוספה לאמנת רומא הייתה עידוד אוכלוסייה אזרחית להתיישב בשטח כבוש. בנוסף, על ידי קבלת הסעיף האנטי-ישראלי הזה, בית המשפט הגיע למספר מינימום של מדינות והפך להיות תלוי לקיומו בפעולות אנטי-ישראליות. כתוצאה מכך, ההחלטה הזו לא מפתיעה אותי, אבל זה לא עושה אותה טובה יותר — הישרדות עצמית אינה הצדקה תקפה.
זה פרודי, אני רוצה להוסיף, לנסות להראות שאתה נייטרלי על ידי הוצאת צווי מעצר לראשי חמאס במקביל. כמעט כל המדינות שאימצו את אמנת רומא אוסרות על האנשים הללו להיכנס ואין להם רכוש שם. לכן, הפארסה הזאת צריכה להיות מוכרת כפי שהיא: זיוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה