פרשת מעונות ראש הממשלה

ניסיון ההסדר התפוצץ לאחר שהפרליקטות הודיעה קבל עם ועדה כי העניין הוא חוסר מוכונותה של נתניהו להודות באשמה. נכון שדובר על פערים כלכליים אבל הטענה שהם הסיבה לא מעוגנת בעובדות. אפילו היום הפרליקטות מבהירה שהכסף הוא בכלל לא הנושא אלא קביעת אשמה פלילית.

 

מדהים שסגירת תיק של ראש הממשלה מחוסר אשמה מתפרש כהצלה בעור שיניו. ההתייחסות התקשורתית לסגירת תיק המתנות של נתניהו הייתה ונותרה ביזיון (אישית, זאת הנקודה ממנה התחיל להתפתח חוסר האמון שלי בתקשורת). כתב שמנצל את הבורות שנובעת מכך מוכיח שהאמת איננה נר לרגליו.

 

הדוח הציבורי התייחס לסדרה שלמה של פרשיות שנקשרו בנתניהו. בניגוד לפרשות האחרות - בפרשת המתנות רובינשטיין דווקא שיבח את נתניהו. כמעט למותר לציין שהעובדה הזאת לא ממש זכתה לאזכור תקשורתי. דווקא מכיוון שלא חסר על מה לבקר את נתניהו, הבחירה להתייחס לפרשה בה התברר שטפלו עליו האשמות שווא צריכה לעורר תמיהה.

 

נתניהו ביקש לשלם על המתנות ולקחת את חלקן בהתאם לחוק. מה שהתברר זה שאף אחד מהבכירים שקדמו לו לא שילם על המתנות שלקח, לא הכירו את החוק במקרה הטוב או הפרו אותו ביודעין. לא קשה להבין למה העיתונות לא להוטה במיוחד לפרסם את הסיפור הזה שלא רק מוציא את נתניהו נקי אלא גם מלכלך מאוד את קודמיו, את ראשי המערכת המשפטית, את ראשי צה"ל והרבה מאוד פקידי מדינה זוטרים יותר.

 

 

משחקי הרעב כתובים מהצד המנצח

אני רוצה רק לציין שמשחקי הרעב רשום מנקודת המבט של המנצחת ולכן כמובן שהיא מציגה את המפסידים כמרושעים. אין ספק שאילו סנאו היה שורד, ההיסטוריה שהיה כותב הייתה נראית שונה לגמרי.

 

למשל שהם נועדו למנוע התדרדרות למלחמת אזרחים גרעינית . תריסר מתים בשנה הוא מחיר פעוט לעומת האפשרות שכל שלוש עשרה המחוזות היו הופכים לשממה רדיואקטיבית כפי שהיו כאלו בקפיטול שרצו.

 

המשחקים נוסדו לאחר מלחמת אזרחים שיזם אותה מחוז 13 ונועדו להזכיר את התוצאות למחוזות האחרים - זה מה שכתוב בסדרה. המשחקים הם רק הטריגר, לא הסיבה האמתית למלחמה.

 

אני יודע שקשה להצדיק את הגישה הזאת כי אנחנו רואים את העולם דרך עיניה של קטניס, אני בטוח שלסנאו היו טיעונים נוספים אבל לא ניתנה לנו הזדמנות לשמוע. למשל סנואו מצליח לשכנע את קאטניס במידה שמחוז 13 נאלצים לחטוף אותה ולסחוט אותה כך שהטיעונים שלו טובים - רק אנחנו לא שומעים מהם מספיק בשביל להשתכנע.

 

לעומת זאת אנחנו יודעים שסטלין רשע כי שמענו אותו - במקרה הזה לא ניתנת לנו ההזדמנות.

 

 

ועדת השרים לחקיקה

 צריך להבדיל בין שני דברים:

1. הוועדה היא הכרחית וקיימת בכל מדינה דמוקרטית (בוארציות שונות, בבריטניה למשל היא לרוב בתוך המפלגה השלטת), אין אפשרות לקיים קואליציה בלעדיה. הטענות לגבי סיכול עבודת הכנסת הן שטויות, מצבה העגום של הכנסת נובע מחוסר רצונם של מרבית הח"כים לעבוד, הם יכולים להצביע גם נגד המשמעת הקואליציונית אם הם באמת רוצים - הם לא
2. סעיף 1 רק מדגיש את החשיבות הגדולה של השקיפות של הוועדה. זה לא ממש קורה גם במדינות אחרות, אבל הטיעון הזה לא מהווה תירוץ

הסיבה לסתירה לכאורה בנושא זמן קיום הוועדה הוא פשוט - החל משנות התשעים הח"כים התחילו להציף את הכנסת בהצהרות חוק. אני יודע שקשה לדמיין את זה היום אבל עד לממשלת רבין השנייה חקיקה פרטית כמעט לא הייתה ולכן הוועדה הייתה רדומה למדי.

הרצפה עקומה

אחד מהזיכרונות המעטים שיש לי מבית הספר היסודי הוא הפעם בכיתה ג' שהבנתי שאם כל פעם שמשחקים כדורגל אני לא משחק טוב כי אני לא מרגיש טוב, אז כנראה הבעיה היא ברמת המשחק שלי.
למרבה הצער, נראה כי יש מבוגרים רבים שעדיין לא הפנימו את הלקח הזה. שוב ושוב אני שומע מכאלו שתומכים בחופש הביטוי אבל באופן מקרי לחלוטין כל מי שלא מסכים אתם הוא מסית ולכן לא זכאי לו. בוכים על האשמות בפעולות בגידה אבל הפלא ופלא מתלהבים מהן כשהן מופנות כלפי היריב הפוליטי.
כדאי להפנים - אם יוצא שכל פעם שמדובר בך או בקבוצתך, הרצפה עקומה, אזי כנראה היא לא ומדובר רק בשקר לעצמך.

השמדת רקטות באמצעות לייזר

לייזר בעצמה כזאת כזה ניתן בצפיפות מסוימת (במרחב ובזמן) אחרת המשגר נהרס. הנתונים לא מתאימים גם לעפיפונים וגם לרקטות. הבעיה העיקרית אגב היא האיתור של העפיפון עצמו שמצריך גם שיטה שונה לחלוטין מבחינה מכנית

 

מערכת האיתור של רקטה איננה אופטית (בשביל שעננים לא יהפכו אותה לחסרת תועלת). הבעיה היא שריפת יתר והתחממות בהתאם עד לפיצוץ המשגר. התכנה היא דווקא הבעיה הקטנה - הן לגבי האיתור והן לגבי ההשמדה:
איתור - אי אפשר לאתר עפיפון עם מכ"ם
השמדה - אפשר לשגר הרבה יותר עפיפונים על אותו שטח ולכן צריך לירות הרבה יותר ברציפות, מה שמחמם את המערכת הרחק מעבר לטווח הבטיחות
אפשר לשקול הן פיל והן קובייה במשקלי מאזניים, אבל בשביל הפיל צריך לתכנן מחדש את המשקל עצמו

 

 

תיק 3000 והאשמות בבגידה

ראש המוסד לשעבר מצהיר שבדק אם ראש הממשלה מבצע בגידה (גם אם השתמש בניסוח עקיף), זוכה להתלהבות מטורפת מהשמאל אבל תומכי ראש הממשלה הם אלו שמתייגים את המתנגדים כבוגדים!? זה לא נשמע אפילו מעט משונה?

ההאשמה של ראש המוסד לשעבר היא ההאשמה בבגידה - פגיעה בביטחון המדינה למטרות זרות. אין דרך אחרת לנסח את זה ולא יעזרו כל התירוצים שבעולם.

השמאל מוזמן למצוא את ההבדלים בין זעמו על ההאשמות מהסוג הזה שהוטחו בשוברים שתיקה לבין ההגנה על ראש המוסד לשעבר, מדובר במהפך של 180 מעלות.

חופש הביטוי אליבא דשמאל

מעולם לא דיברו רבים כל כך וזמן רב כל כך על זה שלא נותנים להם להתבטא. קשה הרבה יותר למצוא קולות התומכים בנתניהו בתקשורת מאשר כאלו שמתלוננים כי נתניהו לא מאפשר למי שלא תומך בו להתבטא - הבכי הזה פשוט פתטי.

 

השמאל טוען חופש הביטוי הוא טוב רק כאשר הוא תומכים בדעתו - ברגע שראש הממשלה פותח את הפה מדובר בשיסוי. המדהים הוא שלא רואים את האבסורד בגישה הזאת ושרואים בכך תמיכה בחופש הביטוי, בעוד שמדובר בתמיכה בסתימת פיות על רקע פוליטי וכך צריך להתייחס אליה.

 

אני מחכה לדוגמה של מישהו שלרוב שמאלן תומך בו שאומר משהו שהוא הסתה והשמאלן מסכים (ולא היו חסרות דוגמאות כאלו) אז אולי יהיה על מה לדבר. בינתיים אני נתקל רק בתירוצים למען התמיכה בסתימת פיות.

 

גם כשאני מביא הרבה דוגמאות, לכולן נמצאות תירוצים שונים ומשונים - גם הטפה של גבאי לרצח ראש הממשלה לא מספיקה. למעשה הסתה מפריעה לשמאל חד צדדית כך שב"מקריות מוחלטת" זאת לא הסתה כשזה מהשמאל אבל ב"אופן מפתיע" זה כן שזה מהצד השני. אני בטוח שאם ראש הממשלה היה משווה את גבאי לאיידס זה היה מוגדר זאת כהסתה, כשזה קרה הפוך נמצאו ק"ן טעמים להכשיר את השרץ.