המערב והאמונה בכוחה האלוהי של ישראל

לטעות זה אנושי, למחול זה אלוהי. רק אלוהים יכול לסלוח למחבלים, האחריות שלנו היא לקבוע את הפגישה.

שני המשפטים הקצרים האלה מתארים באופן מדויק את הרגש בישראל. לעומת זאת, מספר אבסורדי של אנשים - כולל כמה מהמנהיגים המשפיעים ביותר בעולם - מאמינים שלישראל יש כוח אלוהי. כתוצאה מכך, על הישראלים לא רק לסלוח למחבלים ולהימנע מלעזור להם להתחמק מחרון אפו של אלוהים, אלא גם לסייע להם להתכונן לפעולות הבאות שלהם.

אני מודע לכך שאותם אנשים משתמשים בתירוצים שונים, כמו סיפורים על כך שהעם הפלסטיני סובל מחוסר זכויות והצעת תקווה לשלום. אילו הייתי אי פעם נתקל ברמזים כלשהם לגבי האופן שבו הפלסטינים מפרשים את התירוצים האלה, הייתי לוקח אותם ברצינות. בפועל, המעשים שלהם תומכים בדיקטטורה, שמוצדקת בעיני נתיניה על ידי האפשרות שישראל תושמד אם בעלות בריתה יעזבו אותה. מכיוון שהמציאות סותרת לחלוטין את הנרטיב העולמי, התגובה הפלסטינית פשוט נזרקת לפח האשפה.

מכיוון שהרבה ישראלים מעלים את השאלה הזו, חשוב לסמן אותם כבעלי כוונות גזעניות, פשיסטיות ורעות תוך התעלמות מהשאלה האם פעולות גלובליות מקדמות את המטרות המוצהרות שלהן. הישראלים הבודדים עם דעות אחרות, פחות בעייתיות בעיני התוקפים, מתויגים כישראלים הנורמלים היחידים כדי להימנע משאלות לא נוחות. זה כמובן עומד בניגוד מוחלט לקבלה המוחלטת של טיהור אתני כעמדה לגיטימית ואפילו תומכת בשלום עבור הפלסטינים.

האם ממשלת ארה"ב מנותקת מהמציאות הישראלית?

לפני כ-20 שנה הצטרפתי לצוות ניהול מערכות יוניקס (אל תתחטטו בקורות החיים שלי; זה לא רלוונטי כי הייתי שם פחות מחודש). פגישה ראשונה עם לקוח מרוצה? נשמע פנטסטי. הכל היה בסדר גמור עד שבדקנו וגילינו שהשרת מת לחלוטין.

על פי ממשל ביידן, רוב הישראלים רוצים להפיל את הממשלה הנוכחית, להפוך אותה מדמוקרטיה ליברלית למשטר אוליגרכי מדכא, ולסכן את המדינה שלהם על ידי כך שיאפשרו לחמאס להשתמש באקדחים כדי לתקוף את תל אביב. ממשל ביידן פועל על פי הנחה זו.

גם אם הממשלה הישראלית הנוכחית לא מאוד פופולרית ויש מחאה נגדה לעיתים קרובות, שאר ההיבטים של נקודת מבט הן הזויות. אמנם האופוזיציה והמפגינים לא מרוצים מהממשלה הנוכחית, אך הם לא רוצים להתחיל מהתחלה ולבנות את המדינה מחדש כפי שממשל ביידן חושב. המקבילה של המתיישבים האלימים מהימין בקרב השמאל בהחלט קיימת, אך היא קטנה בהרבה מהכמות הדרושה לשינוי דרסטי שכזה - כמה מאות במקום המיליונים הנדרשים. זה פשוט בלתי נתפס שזו התוצאה של כל משאבי המודיעין שהשקיעה ארה"ב במזרח התיכון.

הטעות הזו כה עמוקה שהיא מעוררת ספקות לגבי היכולת להאמין בהסברים פשוטים: אף על פי שיש לה הכרה מלאה במצב הפוליטי בישראל, ארצות הברית ממשיכה להאמין שקורה בדיוק ההפך ממה מהמציאות. יתרה מכך, הפעולות שלה הן ככל הנראה המכשול הגדול ביותר בפני השגת מטרותיה. סביר להניח שהפעולות של הממשל הנוכחי דומות למה שהימין הקיצוני בישראל ידרוש כדי לכפות על הממשלה הישראלית ללכת לפי האידיאלים שלו.

---

עוד כמה נקודות למחשבה:

* לארה"ב יש את המומחים הנדרשים להבין את הפוליטיקה הפנימית בישראל, בניגוד ללא מעט ארגונים אחרים בעולם, ובכל זאת היא מעדיפה להאמין בחלומות באספמיה שלה.

* רוב המערב מחקה את ארצות הברית ורואה בזה הזדמנות לחמוק מאישום באנטישמיות.

* מובן מאליו שתמיכה כלכלית במהפכה ישראלית היא לא אותו דבר כמו תמיכה כלכלית במהפכה פלסטינית. אולם אף על פי שממשל ביידן משקיע מאמץ רטורי למען הפלת המשטרים הדיקטטוריים הפלסטיניים, לא הושקע בפועל אף דולר אחד למטרה זו.

תמיד אפשר להגיע נמוך יותר

אחרי 20 שנים לערך חזרתי להסתובב באזור התחנה המרכזית בתל אביב.

כמה שהמצב היה גרוע אז, הוא גרוע יותר היום. התחנה שהייתה ריקה ברובה אז ריקה אפילו יותר היום. אפילו מרכז האוכל כמעט ריק ממסעדות.

כמות הקבצנים והמסוממים גדלה אף היא. העירייה פתחה בית ספר באזור אולם משום מה מישהו בעירייה חשב שאם התלמידים שחורים אזי לא צריך לדאוג להם לדרך נורמלית הביתה והם יכולים לרוץ על המדרכה ולדחוק את ההולכים ושבים לכביש.

נראה גם שבעיני עירית תל אביב שמתגאה במאבק נגד רוכבי הקורקינטים האזור לא שייך אליה.

המפגינים לא מעוניינים באמת בבחירות

למרבה הצער מנהיגי המפגינים נגד הממשלה (לפחות הפעם בלי תירוצים מגוחכים) לא מעוניינים באמת בבחירות. זה לא אומר שלרוב המפגינים יש כוונות זדוניות, האמת היא שההיפך הוא הנכון. רובם הגדול של המפגינים רוצים בבחירות שיחליפו את הממשלה הנוכחית. רובם אמנם בשמאל אולם הם רחוקים משיגעון.

מנהיגי ההפגנות לא שותפים לשאיפות הללו, הם מעוניינים בהחלפת העם, לא בהחלפת הממשלה. הם באמת סבורים שהממשלה לא לגיטימית כי האידיאולוגיה שונה משלהם ולכן היא צריך למוטט אותה בלי קשר לאיום על קיומה של המדינה.

מה שהרבה פחות ברור לי זה איך הפער הזה מתוחזק. המפגינים לא מטומטמים ברובם המכריע ולא ממש הולכים שולל, הם מבינים היטב שהמטרה של ההפגנות מאוד רחוקה מהמוצהרת. למיטב הבנתי הם סבורים שאין לכך חשיבות, הפלת הממשלה היא הנושא החשוב והסיבות לארגון ההפגנות זניחות.

העולם רוצה מלחמה עם לבנון - למה!?

נראה כי ישראל ולבנון יילחמו בסופו של דבר במלחמה כוללת. הסכסוך הזה יהיה גרוע יותר מזה שברצועת עזה.

איך העולם פועל בנושא? מנסה להבטיח שהמלחמה הזו תפרוץ. איני בטוח אם קריאה להפעלת החלטה 1701 תעצור את המלחמה. עם זאת, הדרך הפשוטה ביותר לעודד הסלמה היא כנראה להודיע לחזבאללה כי שימוש ביותר אלימות יביא לו יתרונות גדולים יותר. וזה בדיוק מה שהקהילה הבינלאומית עושה.

ההסבר הסביר היחיד להתנהגות זו הוא המחשבה שישראל צריכה לפלוש ולכבוש את לבנון, על פי התוכנית של המערב. לעומת זאת, אויבי ישראל חושבים כי ניסיון זה ייכשל.

בתרחיש הטוב ביותר, מלחמה זו תוביל למוות נרחב ולהרס מאסיבי בשתי המדינות. בתרחיש הגרוע ביותר, זה יוביל למלחמת העולם השלישית ולרצח עם של היהודים. הקהילה הבינלאומית מודעת לכך, ובכל זאת ממשיכה לתמוך בכך על ידי הבטחה לחזבאללה כי, אם המלחמה תתחיל, היא תגנה את ישראל ותדרוש חרם על ישראל, ללא קשר לפשעי המלחמה שחזבאללה יבצע.

--

נקודות נוספות:

1. כמובן, האלטרנטיבה האחרת היא טירוף מוחלט - טיפשות מוחלטת; זו הסחה ולא תשובה אמיתית.

2. מאחר שלחזבאללה יש כוח אש רב יותר מאשר לחמאס וישראל תגיב באופן דומה, הסכסוך יהיה קשה יותר.

3.  יש עוד סיבה נוספת לכך שהתגובות הללו הן טיפשיות; הסבירות שאיראן תגיב מיד גבוהה בהרבה מאשר ברצועת עזה.

---

כדי להיות ברור, לא לכל המדינות בעולם יש את אותן השקפות. ישנן מדינות, כמו הודו, שפשוט עוקבות אחר המגמה, בעוד שאחרות, כמו אוגנדה, מנצלות את עמדתן כדי להסיט התקפות עליהן. הן רבות הרבה יותר מאלו שיש להן סיבה טובה לבחירה זו.

בעקבות הבחירות לפרלמנט האירופי

זה אולי יפתיע חלק ניכר מהקוראים, אבל אני שמאלן קיצוני. ההבדל ביני לבין רוב השמאל הקיצוני איננו במטרות (החל משוויון חברתי וכלה בממשלה עולמית) אלא במוכנות שלי לשאול שאלות לגבי הדרכים שאנחנו פועלים לפיהן.

הנושא המרכזי שהביא לעליית הימין הקיצוני (בקרוב כנראה המילה ״קיצוני״ תעלם מההגדרה) בבחירות לפלרמנט האירופי היה הגירה. למרבה הפלא לא היה אתגור משמאל של ההנחה היסודית של המדיניות הנוכחית - שהגירה טובה לעולם השלישי או לכל הפחות לאנשים שלו.

הרעיון שמשיכת האזרחים המוצלחים ביותר של המדינות המתפתחות הוא הדרך לשפר את המצב העולמי היא באמת מעבר להבנתי. למעשה, הדרך היעילה ביותר לסייע למספר הגדול ביותר של אנשים היא לא להביא אותם לאירופה (שם העזרה תעלה הרבה יותר) אלא לסייע להם במקומותיהם המקוריים. למעט קומץ פליטים אמיתיים שלא יכולים להישאר במקומותיהם (וגם אז, כנראה כדאי לסייע להם להתיישב במקומות קרובים) אין שום הגיון בקליטת מהגרים בתור צורת סיוע.

איך אני יודע שזה אכן המצב? מכיוון שכל שאלה בנושא מושתקת מיד בתקשורת השמאל. אין כנראה מנוס מכך שהטענות לסיוע הן כנראה כיסוי למטרות אחרות.

הפרו-פלסטינים לא מקשיבים לפלסטינים

יש בדיחה ישנה על צופה שרצה לעזור לאישה מבוגרת לחצות את הכביש, אבל האישה לא רצתה לעבור; במקום זאת, היא העדיפה להישאר בצד הנוכחי שלה. תזכורות לבדיחה הישנה הזו הן חלק נפוץ מהמקצוע שלי (מצחיקות אם אנחנו מבחינים בהן במהירות, עצובות אם לא).

אני רואה הרבה אנשים שמזדהים כפרו-פלסטינים שמזכירים לי את הבדיחה הזו - אבל בצורה שלילית. הם בטוחים שיש לפלסטינים רצונות מסוימות (בעיקר שלום עם ישראל, פתרון שתי המדינות, פשרה, או טוב כללי). מאחר שהסיבה היחידה שישראל תדחה את זה היא בורות, כל מה שהם צריכים לעשות הוא ללחוץ על הממשלה המערבית שלהם ללחוץ על ישראל, והנושא ייפתר.

רוב הביקורת על האסטרטגיה הזו מתמקדת ברכיבים האנטישמיים או האנטי-ישראליים הבוטים שלה. עם זאת, האסטרטגיה היא גם אנטי-פלסטינית באותה מידה מכיוון שהיא מתעלמת מההעדפות שלהם רק בגלל שהן לא תואמות לחזון האידיאלי של המפגינים לגבי עתידם. בלי אפילו לנסות להבין אותם, זה מבוטאת בעיקר על ידי ניכוס תרבותי של סמלים פלסטינים (דוגמה טיפוסית היא שימוש בסיכה שמשבחת לינץ׳ כסימן לקריאה להפסקת אש).

כן, זה לגמרי אבסורד, אבל זאת המציאות, והתעלמות מהם לא תגרום להם להיעלם. 

---

מספר הערות נוספות:

1. דוגמה, הקריאה "מהנהר לים" היא קריאה לניקוי אתני, שכן היא למעשה פירושה חיסול ישראל; זו לא קריאה לחופש. על פי ישראלים ופלסטינים כאחד; זהו תרגום לאנגלית של הקריאה הערבית המקורית שבו המילה "ערבית" הוחלפה ב"חופשית". זהו דוגמה מובהקת - פשוטה כמשמעה, מתוך ספר לימוד - לדרישה לניקוי אתני. הפעילים הפרו-פלסטינים לכאורה הם כל כך בורים שהם אפילו לא טורחים לאמת את הידע שלהם, אף על פי שפלסטינים בדרך כלל מודעים לעובדות אלה.

2. מובן מאליו שלא לכל הפלסטינים יש את אותם רצונות פוליטיים, אבל אף אחד לא מהם לא נשאל.