האוטובוסים שהסיעו ערבים לבחירות

האוטובוסים שהובילו את הערבים כיכבו באולפן שישי בשבוע שלפני הבחירות כש-V15 הציגו אותם כהצלחה אדירה, כך שההכחשה שלאחר הבחירות היא פתטית. למעשה, אוטובוס שלם של סטודנטים ערבים מירדן שהובא במיוחד לקראת הבחירות, הוצג באולפן שישי כדוגמית למערך ההסעות ביום הבחירות על ידי לא פחות ולא יותר מאשר אלו שמכחישים מכל וכל את קיומם. למעשה V15 כל כך התלהבו מהסרטון שהופיע אצלם באתר עד לרגע שביבי דיבר. כעת עמותות השמאל טוענות כי מדובר בשקר גס שהם ניסו להביא את הערבים לקלפיות, זאת מכיוון שהתברר שהערבים לא אינם כמו שחשבו העמותות ולכן הן מעדיפות להשמיץ את נתניהו.

יש לציין כי לי אין בעיה עם אוטובוסים ביום הבחירות, בעוד כל המפלגות משתמשות במוניות, פרט לכך שמדובר בראייה של הערבים כסוסים שצריך להוביל אותם לשוקת. 

לא התלהבתי מהטקסט שנתניהו אמר, התגובה הלאומנית של השמאל שבחר לטעון שהערבים מחוץ למשחק הפוליטי כי הם זרים הייתה צפויה ויש רגליים לסברה שראש הממשלה הסתמך עליה. ניצול לאומנות של יריביך הפוליטיים לא נראה לי טוב בהרבה מאשר הצגתה בעצמך.

הימין אחראי לסכסוך הישראלי פלסטיני!?

אם הבעיה עם הפלסטינים הייתה מסתמכת בכמה הימין רוצה איום בטחוני, מצבנו היה הרבה יותר טוב. בצורה מאכזבת למדי, האיום הביטחוני תלוי לא רק בנו.

 

מה השמאל מציע לעשות? לקבל 3 מיליון פלסטינים ולהעיף 5 מיליון יהודים ממקומם במטרה להשיג "שלום" - זאת הדרישה הפלסטינית שהם לא מוכנים לסגת ממנה - או לגרש 2 מיליון פלסטינים?  

אבו מאזן מצהיר השכם והערב על מחויבותו לזכות השיבה ונמלט מלהשיב לאולמרט בשל העובדה הזאת. הוא טען שהוא ימות לפני שהיא תתבצע, זה סביר אפילו לפי התחזית של חומאני. אבו מאזן הוא במקור מצפת. הוא טרח לגייס את בנו ואת נכדו לשבועה מול המצלמות, כפה על הנציגים הפלסטינים ביוזמת ז'נבה להתחמק מחתימה בשל הסיבה הזאת וסירב לקבל 20 אלף פלסטינים מהרצח בירמוכ בטענה שהגעתם לאיו"ש היא ויתור על זכות השיבה. לתאוריה שהוא מוכן לסגת מזכות השיבה אין בדל של הוכחה.

יש מי שטוען שאם ישראל תעשה X אז בטוח שיתרחש Y, קרי הפלסטינים בכלל לא רלוונטיים - מה המטרות של הפלסטינים? על מה הם יהיו מוכנים להתפשר? מה ההשפעה של רצח העם בסוריה? אם לנקוב בכמה שאלות אקראיות למרבה הנוחות מטאטאות הצידה, מדובר בסירוב לעשות את השינוי ולהתעקש שלא להתייחס אליהם ברצינות.

 

לא למותר לציין כי הפלסטינים מצליחים להאשים את ישראל בשל חוסר הערכה מינימלית כלפיהם - העולם המערבי מתייחס לפלסטינים כאל כלבים ואלינו כבני אדם ואינך מאשים כלב בכך שהוא נושך אדם. קשה לי למצוא פתרון לבעיה הזאת, אבל ברור לי שצריך להתחיל אצלנו.

 

כמה נקודות על יחס השמאל לפלסטינים

הפרת זכויות האדם של הפלסטינים 

זכויות אדם אוניברסליות הן כמו ששמן מלמד, אוניברסליות. הטענה כאילו ישראל היא המפרה הנוראה שלהם כלפי הפלסטינים היא דוגמה קלסית לראייה צרה. למעשה ישראל היא אחד הגורמים האחרונים ברשימה כשאפילו ירדן מקדימה אותה (שלא לדבר על פתח וחמאס). ולכן אי אפשר לתרץ את היחס לישראל בהפרת זכויות אדם של הפלסטינים בשעה שהמפרים העיקריים זוכים להתעלמות מוחלטת.

בנוסף, אי אפשר לטעון שהפרת זכויות האדם של הפלסטינים מטרידה את העולם בשעה שהיא בעליל לא מטרידה אותו (וחבל שכך). את הסיבה לצורת הביקורת הבלתי סבירה בעליל על ישראל צריך לחפש במקום אחר, אנטישמיות נמצאת במקום נמוך למדי ברשימה.

לגבי נושא חלוקת תעודות הזהות - כל מי שרוצה תעודת זהות צריך ללכת למשרד הפנים ולבקש. המדינה לא כופה עליך להפוך לאזרח - לא רוצה לא צריך וישראל היא ממש לא היחידה במדיניות הזאת, גם בארה"ב הסיפור דומה. יש כמובן שאלות אחרות שניתן לשאול לגבי כמה המדינה באמת רוצה שיבקשו תעודת זהות (התשובה היא כנראה ממש לא) אבל זאת החלטה שלהם.

 

תירוץ הפעילות הפלסטינית האלימה

חלק ניכר מהשמאל מוצא לפלסטינים תירוצים מעליבים - פעולה פלסטינית לא יכולה חס וחלילה לנבוע מהכיבוש אלא חייבים למצוא פעולה יהודית אלימה על מנת לתרץ אותה, זה עלבון לאינטליגנציה של הפלסטינים.

לרוב טוענים שחוץ מכמה משוגעים השמאל איננו מצדיק את הטרור, עם זאת הצורך למצוא תירוץ לכל פעולת טרור מדווחת סותר בעליל את הטענה הזאת. רק בשבוע האחרון נרשמו 10 ח"כים מהשמאל (ואני לא מדבר על הרשימה המשותפת) שתירצו את הטרור הערבי בפעולות שונות ומשונות של טרור יהודי. את מספר הפעמים שהתירוצים הללו הופיעו בעמוד הראשי של Ynet הפסקתי לספור ב-100.

 

ראיית מנהרה

הבעיה המרכזית עם הגישה של השמאל היא כפיית ראיית מנהרה, שוב ושוב נכתבות רשימות תירוצים למה שום גורם אחר לא משמעותי, לא האיסלאם, לא המדינות השכנות ולא העולם המערבי, פרט לכך שאוטו אוטו הוא מנדה את ישראל. כל הגורמים הללו הם מאוד משמעותיים והדרך היחידה של השמאל להתמודד אתם היא ניסיון לטאטא אותם הצידה תוך הנחות שגובלות בפתטיות, למשל, שהיזמה הערבית איננה אולטימטום שכוללת את זכות השיבה אלא רעיון ערטילאי שאנחנו נחליט מה נכתב בו.

לעתים קרובות ההסבר הוא שאין לייחס משמעות לכך שהפלסטינים רואים בסכסוך סכסוך דתי, שהימין טועה בכך שהוא מתייחס לפלסטינים כאל ערבים בזהותם ומתעלם כליל מתרומת מדינות המערב ובעיקר בריטניה להתפתחות התנועה הלאומית הפלסטינית. אם זה לא מאמץ לטאטא מתחת לשטיח, אני לא יודע מה תחשיב ככזה.

הלכה למעשה מדובר בהחלטה עבור הפלסטינים שמתעקשים על כך שאלו זהויות מרכזיות שלהם, ואפשר לבחור איזו מפלגה פלסטינית שרוצים להוכחת הטענה, כי הן לא חשובות לנושא קריטי מבחינתם על אף המודעות לעובדות הללו. צר לי, זאת לא רק פטרונות והתייחסות מעליבה לפלסטינים אלא גם התעקשות לטמון את הראש בחול.

 

אי אפשר לנבא את העתיד

אני לא נביא ולא בן של נביא, אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו דבר אחד - אין אפשרות לסמוך על תחזיות. גישת השמאל, מתבססת בעיקרון על ההנחה המשונה בעליל שאנחנו יודעים את העתיד ולכן גם אם נגיע לסף התאבדות המצב ישתפר לאחר מכן, זאת הנחה בלתי סבירה בעליל.

התחזיות נלקחות בהנחה שמוטב לישראל להסתכן בכך שמיליוני פלסטינים יורשו לחזור אליה מאשר שבעתיד הקרוב ינדו אותה. זאת הסתמכות משמעותית על ידיעת עתיד שאין לנו כשחלק לא מבוטל מהבעיה היא שאפילו לא שמים לב לכך.

למה השמאל מקבל תגובות כל כך קשות?

לעתים קרובות שואלים בשמאל למה אנחנו מקבלים תגובות כל כך קשות? הסיבה היא פשוטה - התנשאות. קשה למצוא פוסטים ברמת התנשאות כזאת בימין כמו זאת הרווחת בשמאל. יש אנשים כמוני, שהגישה הזאת מצחיקה אותם, אבל מרבית הימניים (כמו רוב האנשים בכלל) מתעצבנים.
 

כאשר רוב הפוליטיקאים והעיתונאים מהשמאל מתייחסים לכל מי ששונה מהם, ובדרך כלל הערבים הם בראש הרשימה, כאל נחות שבמקרה הטוב אפשר לחנך אותו, הם מקבלים תגובות לא נעימות (ומופרכות).

על האשמת עצמנו כלאומנות

מספר מפתיע של אנשים (משמאל בעיקר אך גם בימין) מחפשים תירוצים למה היהודים אשמים. למחיקה כזאת של הפלסטינים מהמשוואה צריך לקרוא בשמה האמתי - לאומנות.

 

היהודי איננו נעלה על הערבי או ההפך. מי שמוכן לחפש תירוצים מתחת לאדמה למה הממשלה/תג מחיר/תקשורת/מערכת הביטחון/ההתנחלויות אשמים, העיקר בשביל לא להודות במשמעות הפעולות של הפלסטינים מתייחס אליהם כאל זבל. גם אם לכאורה כוונותיו הן לכאורה להקל את אשמתם.

 

כל דיון באינטראקציה אנושית מתחיל בהכרה שלה ככזו. מי שמתייחס לצד אחד ככלב, בין אם הוא רוצה לתת לו עצם ובין אם הוא רוצה לבעוט בו, מתכחש להיותו של הצד השני אנושי.

למה אני כבר לא קורא את עמירה הס

אני הפסקתי לקרוא את עמירה הס אחרי הפעם שהיא דיווחה שחיילים בנגמ"ש בקרקעית ואדי ירו מלמעלה בצלם עיתונות פלסטיני שעמד על גבעה וצילם חמושים שאיימו על הצלם כי יהרגו אותו כי הוא מצלם אותם ולא את המפגינים "שוחרי השלום" (זורקי האבנים) מתחתיהם. מאז אני מודה שלא ראיתי דיווח עובדתי אחד של הגברת וגם רוב אלו שקראתי קודם לכן היו דומים ברמתם.

אני גם זוכר למה היא יצאה מהרצועה - אחרי שאנשי חמאס שניהלו לה את המשימה העיתונאית באופן רשמי הודיעו לה שהם לא יכולים לערוב יותר לביטחונה - זה מה שהיא פרסמה. איכשהו אני לא מעניק אמינות רבה מדי לדיווחים שנשלטים על ידי דיקטטורה, גם אם היא מכונה חמאס

למה אני מעוצבן על האופיזיציה?

ממשלה (כל ממשלה) מעדיפה בעיקרון את הסטטוס קוו, זה הרבה יותר נוח. בשביל זה יש במדינה דמוקרטית משהו שנקרא אופוזיציה שאחד מתפקידה העיקריים הוא להציע חלופות למדיניות הממשלתית ולהוציא את הממשלה מאזור הנוחות. החלק הזה בדמוקרטיה הישראלית לא מתפקד כראוי הרבה זמן (לפחות מאז ממשלת ברק) והמצב בשנים האחרונות הפך לקטסטרופלי.
 

אני מודה שלי אין חלופות טובות יותר למצב הנוכחי (שהוא גרוע למדי), אבל אפילו מעצבן יותר, מי שאני משלם לו על מנת שיספק אותן, מעדיף לקשקש בקומקום - למעט הרשימה המשותפת, שהחלופה שלה לא נראית לי סבירה - במקום לעשות את העבודה שאני משלם לו עליה.